בגליון החג של פסח פרופ’ יובל נח הררי חזה את הולדתו של ה-‘על אדם’ אשר יהפוך  את ההומו ספיאנס למין מיותר. לצערי הרב יובל נח הררי טעה הפעם. ‘אדם העל’ קיים כבר היום.  אשאיר אתכם במתח עד לסוף הפוסט.

הסיפור מתחיל  לפני שמונה שנים כשעמדתי בפני האודישן שלי לבתי הספר למשחק. באחד מערביי חודש מאי הלכתי להצגה בקאמרי. בכניסה לאולם הוצבו חוברות גדולות שהציגו את רפרטואר ההצגות לשנת 2010. לפני עליית המסך עיינתי בחוברות ושאלתי את עצמי:

“אילו תפקידים היתי יכול לגלם אם הייתי מסיים את בית הספר למשחק היום”.

ביקשתי לתת לעצמי תשובה כנה, לא לסמן את ‘המלך ליר’ ו-‘קזבלן’ כברורים מאליהם.  עם יד על הלב, ברור שאם אקח בחשבון את הגיל הצעיר, היכולות המוזיקליות המועטות שלי והמראה העדין- תפקידים רבים יהיו חסומים בפניי.

השנים עברו, למדתי משחק, הלכתי לתאטרון ובכל פעם שראיתי חוברת רפרטואר כזו התעלמתי מהשאלה- ‘איזה תפקיד הייתי יכול לשחק’. למעשה ההתעלמות האלגנטית היתה נדבך נוסף בשאלה קיומית אחרת: עד איזה גיל אוכל לשחק בהצגות ילדים ולשכנע את עצמי שאני ‘חי את החלום’. מאז שהתחלתי את דרכי ב-‘תעשייה’ נתקלתי בלא מעט שחקנים בפוטנציה שנמוגו אל עסקי המלצרות בעודם דופקים על דלתות של סוכנות ומגלמים תמרורים בהצגות ילדים.

לאחר שגם אני סיימתי את לימודי המשחק נקלעתי גם אני לאותן שאלות קיומיות. יכולתי להמשיך בדרך האודישנים והתקוות, אבל העדפתי להקריב את עתידי הפוטנציאלי תמורת סיכוי טוב יותר ליציבות שתאפשר לי להקים משפחה ביום מן הימים.

במסגרת הפשרה לפיה אלך בתלם ואזכה בנקודת פתיחה לחיים עצמאיים נעזרתי בשני מכונים לייעוץ תעסוקתי. שניהם גבו סכום של ארבע ספרות ובתמורה העניקו לי רשימת מכולת של כל המקצועות בתולדות האנושות הכוללים צורך בחוש טכני או סיבולת למספרים ומתמטיקה. התשובות הבלתי מספקות והצער הרב (לא על עתידי התעסוקתי, אלא הכסף המבוזבז) הביאו אותי להטרדה של שני מכוניי ההכוונה התעסוקתית  עד אשר נאותו לספק לי רשימה מרושלת של מקצועות בתחום ההוראה.

התגובה שלי כללה זעם רב ושורה תחתונה מובהקת- שכר הטרחה עבורכם היה  שקול למשכורת חודש של מור. יועצת הלימודים שנעתרה להפצרותיי הבריקה למולי עם שתי המילים- ‘לימודי מידענות’.

ההתלבטות הסתיימה בכך שביצעתי את המעשה הגרוע מכל- המעשה הבוגר.

כתוצר של דור ה-Y גם אני נוכחתי לגלות שהמעשה הבוגר הוא המעשה המטופש ביותר שניתן לעשות מכיוון שאני מוותר על החלומות והתמימות ומקבל בתמורה קיטונות של קרירות ונצלנות.

כך למשל למדתי בעבר קורס מלווי קבוצות לחו”ל בעקבותיו נוכחתי לדעת שאת הכסף המועט שמדריך מקבל עבור הטיולים הוא מחוייב להשקיע חזרה  ב’טיולי היכרות’ על חשבונו במהלכם יכיר יעד חדש שבו ידריך בעתיד. במקרה אחר עבדתי בתחום תיירות תחת משכורת עלובה ובקשות חוזרות ונשנות להכין דוחות אקסל SOS מחוץ לשעות העבודה. החברה נראתה רצינית והאופק התעסוקתי נראה איתן, על כן הבלגתי על טענותיי  עד שלבסוף הוחלפתי במתנדבת בת שמונים המסבירה את פניה לתייר אך לא מסוגלת לתפעל מחשב.

כיום אני נמצא במחצית הדרך של התואר השני בלימודי מידענות. לא עובר יום שבו אני הולך לאוניברסיטה מבלי ללטוש עיניים ברשימות סילבוסים של התארים בספרות או בהיסטוריה.

חובותיי לתלם טרם נפדו ואני ממשיך אל כיתות הלימוד בהן אני שוקד על רזי מאגריי המידע.  את החומר אני לומד בלב שלם מתוך ידיעה כי התואר יאפשר לי את הנקודה הארכימדית בחיים שעליה אוכל לבסס משפחה עתידית.

בחודשים האחרונים אני מחפש עבודה. משרת מדריך במוזיאון אותה איישתי בשנתיים האחרונות הוכיחה לי כי התקוות על חינוך לאוריינות ואומנות בקרב ילדים  כולן חסרות תוחלת. האוטובוסים שהגיעו ופלטו ובלעו תלמידים הפקידו בידי המדריכים עדרים של עוללים הלומיי מיאוס ומורות המרביצות תורה – במקלדת הטלפון.

לאחרונה עזבתי את המוזיאון ותהליך חיפוש העבודה בעיצומו. משרות הסטודנט המוצעות לי בספריות שונות נמוכות כמעט בחצי מהמשכר המועט בלאו הכי שהרווחתי כמדריך. התואר השני המתהווה מעניק לי יתרון של פרוטות בכל אשר אני פונה. ההבדל העיקרי בין תואר שני במידענות  לבין לימודי תעודה באורך סמסטר נעוצים בעיקר בתשלום- על התואר אני משלם 30,000 ש”ח יותר (עולל אובדן שעות עבודה פוטנציאליות) אבל השכר?- אותו הדבר.

כאשר ניסיתי לבחון שוב את השאלה- ‘מה הפעם עשיתי לא בסדר’ התייעצתי עם כמה אנשים מהתחום ועל פניי כולם הפליאה הבאה- “אין לך תואר בכימיה\מחשבים\ביולוגיה\פיזיקה\מתמטיקה\תכנות? אתה יכול להרוויח שכר נאה בתור מידען אבל רק אם יש לך קשר כלשהו לתחומים הטכניים האלא שמביאים אותך לידי פירכסים עוויתות וגרדת”.

ביום ראשון האחרון כאמור קראתי את כתבתו של יובל נח הררי. הכתבה עסקה באותם הומו ספיאנס שלא יהיו מתוכנים כאנשי על. המין הישן והמנוון שאינו ראוי למקום על פני האדם שאותו ירשו אנשי העל.

כיום הולכת ומתבססות שתי נקודות הנחה עיקריות-

א. לא ניתן לגדל ילד על  פחות משתי משכורות של חמש ספרות.

ב. אדם בעל יכולות שאינן טכניות, ואינו כשיר לעבודות היי-טק כמעט ולא יכול להשיג משכורת כזו.

בחזרה לאותו הסיפור שאיתו פתחתי את הפוסט- היום חשבתי על עשרת השנים מאז אותו עילעול גורלי בתוכניית הקאמרי. במשך השנים האלו עבדתי במספר עבודות, ועוד מספר של עבודות קרצו לי מבין אתרי הדרושים. משרות הקשורות בעיקר בתחומי של תיירות, הדרכה, מידע ותוכן. היום שאלתי את עצמי את אותה שאלה- בכל אחד מהדרכים בהם בחרתי, האם היתי יכול ברבות ההשקעה, הזמן וההתקדמות, בסופו של דבר להרוויח קידום שיעניק לי משרה שתעניין ותרתק אותי, או לחלופין האם היתי יכול להגיע לשכר ראוי שממנו היתי יכול לחלץ את הנתח הכבד לטובת גידול משפחה?

חובותיי לתלם כאמור טרם נפדו, אבל אותו ה-‘תלם’ מתגלה יותר ויותר כ-לבן המקראי המשיא את לאה ליעקב בחסות החשכה ודורש עוד שבע שנות סטאז’ או התמחות עבור ה-‘רבקה’ העתידית.