ביקורת על ” דברים שהשתיקה יפה להם ” ו-” אין סודות בחברה ” מאת יונתן שגיב.
יונתן שגיב, הסופר מאחורי ” דברים שהשתיקה יפה להם ” ו-” אין סודות בחברה ” התמחה בספרות וכתב תזה שלמה על ייצוגי ממון אצל עגנון (זה לא בדיוק השם, אבל קשור לעגנון ולכסף).
שגיב הוא יוצר יוצא דופן. מדובר באחד הקולות המשונים ביותר בספרות בשנים האחרונות. מעל לכל הוא מציג טוטאליות ספרותית שעלולה להיות מסוכנת.
לקורא מהצד הסיפורים על עמוס חפר עלולים להראות כמו סיפור בלשי נדוש הכתוב בגוף ראשון בעברית עילגת. (בספר הראשון עוסקים ברצחהתאבדות, בשני העלילה מתחקה אחר חתול שהלך לאיבוד). על כן יש להצהיר מראש, כי מדובר באנטי חומר. ברומן שאף אחד מהמרכיבים שלו לא קשור בקשר ישיר למסר, לתמה ולתזה של הסיפור.
האימפקט הראשון של שני הרומנים של שגיב הוא הלם השפה. השפה של שגיב היא כמו כניסה למסעדה הודית, פתאום יש ריח אחר, אווירה שונה, הרגשה שנכנסתי למעין אקס-טריטוריה (במקרה של שגיב אקס-טריטוריה לשונית).
האזינו לשני סיפורים קצרים שלי- 'תחרות ריצה' ו-'הפרוססטה ששילמה לי את שכר הדירה'.
הדובר ברומנים הוא, כאמור, עודד חפר, אוחצ’ תל אביבי מוחצן וצעקני שלא מפסידה אף הזדמנות לעקוץ בלשון נקבית, לזעוק כל מיני ‘מהממת’ ו-‘מנחששת’, ולתאר ביתר פירוט את השרירים של החשודים מאשר את הרמזים המצויים בזירה. למעשה שגיב מומחה בספרות בלשית, ובכוונה משתמש בה כדי לאגף את הקורא מהצד. במקום להציג תעלומות מסובכות הוא מתאר את בלש מתוסבך.
עודד חפר הוא אפס, אנטי גיבור, חסר פרוטה, מרחם על עצמו ושונא את עצמו. בעניין הזה הוא לא לבד, את ערבי שישי הוא מבלה בניסיונות לברר מי מחבריו לא סירב לו עדיין לצאת לבילוי. הוא מנסה להימרח על כל גבר שנראה טוב בסביבה שלו, ועסקי הבילוש… הם בכלל קריקטורה של דודה רומניה מתחבאת מאחורי השיחים עם משקפת של תאטרון.
עד כה התיאור נשמע צורמני כאילו אני משמיץ את הרומן שמתהדר בדמות ראשית גרוסטרקית ושנואה שכזו. אבל במקום הזה שגיב מניח את האנטידוט, הנוגדן. כמו שצובעים את השיער לסגול בוהק ובדרך הוא הופך לאפור צמר גפן ואז לאדום קטשופ כך גם הרומנים של שגיב מצריכים קריאת הסתגלות. תוך זמן קצר התוודעתי לדמותו של חפר שמגיע מעולם הגייזיות התל אביבית שהשמיים שלה הם הגבול והדשדוש בגריינד הוא הכרח המציאות. חפר התחיל עם חלומות גדולים והשווה את המציאות במשך כל חייו לפנטזיות שלו. הוא טוען שהוא עומד עם שתי הרגליים על הקרקע אבל הוא לא. הוא חושב שהוא פתית שלג מיוחד אבל הוא הומו גנרי. הוא מאמין בכל ליבו שעוד שתי הקלקלות באטרף יזמנו לו את גבר חלומותיו, אבל למרות הכל הוא ממשיך כאילו הטוב ביותר מחכה לו מעבר לפינה. לכאורה הוא אמור גרום לי כקורא, לרחם עליו, אבל אני מרגיש שותף גורל שלו. אני מבין את המניעים שלו לעשיית המעשים המטופשים ביותר ואני אפילו לא קונה את ההשמצות המרושעות שלו תוך כדי שהוא אומר אותם.
אז מה אם כל מה שנותר לו לעשות מבחנה מקצועית זה למצוא חתול אבוד? אז מה אם אין לו חברים? עודד חפר הוא בעצמו חתול שאני רוצה ללטף ולערסל אותו לא משנה כמה הוא ינסה לנשוך ולשרוט אותי. שגיב התראיין ל-‘קיצור תולדות הספרות’ בנושא הספרות הבלשית.
לסיום אמליץ המלצה קטנה ואחרונה- את הספר שמעתי דרך אייקסט והקריינות המופלאה של זיו זוהר מאיר. מאיר ושגיב יכולים להיות הסשה ארגוב והנתן אלתרמן של הספרות הגייזית הישראלית. אני מצפה לרומן הבא!
אין סודות בחברה יונתן שגיב יצא לאור ע”י הוצאת כתר, בשנת 2014,
דברים שהשתיקה יפה להם יונתן שגיב יצא לאור ע”י הוצאת כתר, בשנת 2017,
