אם הקורונה הייתה תיבת נח/ מור דיעי חנני

אלו ימים קשים של כעס,

וכשאין במי לבטוח,

תזכרו לרגע במשפחה המפליגה של נוח.

רק במקום יונה ועלה של זית שיאמרו: “אין ממה לחשוש”,

היום מחכים לעטלף עם המטוש.

למה מגיעה לנו כזאת מגיפה?

במה פשענו ומה עשינו רע?

 היום אין חוטאים ואין צדיקים,

כולם אגנוסטיים, פוסט מודרניים, סתם אנשים הגיוניים,

רוצים לחיות את החיים-

במקום לשטוף כלים- נכניס למדיח,

כל שנה שנתיים  להחליף מחשב, מטבח ושטיח,

רכב לאבא, לאמא, לכלב ולסבתא.

מידי פעם נופש ברודוס או במלטה .

חשב לעצמו האל הטוב, ‘טוב’,

אולי בכל זאת יש צדיק?

התקווה למצוא כזה לגמרי קלושה- אם בודקים לצדיק את היסטוריית הגלישה,

ואיך לבנות תיבה כשצריך אישור מהעירייה,

ממש סיפור שלא נגמר!,

וזה עוד לפני שמזמינים וטרינר!

ולמרות שאף אחד  לא אשם לא טיפש, ולא כסיל,

כדור הארץ, אוטוטו, חוזר להיות כוכב לכת אפוף גז רעיל.

אז איך נעצור את הטיסות, הזיהום, חגיגת שופינג יומי בשרונה?

לא מבול לא שריפה אלא קורונה.

לא יהיו ייסורי תופת כמו בדבר השחור,

הפעם בני אדם יאלצו לעצור.

נכון שייגבו עשרות קורבנות,

אבל זה מתקזז עם המתים מזיהום ותאונות.

לפני שהאדמה הופכת לעופרת,

אנשים ילמדו שאפשר אחרת.

רשותת חברתיות אומנם נתנו לנו סיפוק,

אבל כעת אנשים יתגעגעו לחיבוק

וכשהכל ייגמר אסור לשכוח,

 אל תגמרו בסוף כמו נוח.

כשיקלו המים, האם תרצו אל הכרם בפרצוף ציני – ותקימו עליו מפעל פטרוכימי?

האם נשתכר כמו נוח, אבל מכוח ועוצמה?

האם ילדינו ייחשפו לערוותינו, כשיגלו שלא השארנו להם אוויר לנשימה?.

לא יהיה קל, ואולי הסבל לא יידע גבול,

טעמנו מהפרי האסור ואנחנו דור המבול.