במשך עשור עמל אריה סתיו על תרגומיי מיטב יצירות התרבות המערבית. הרעיון המרתק הפך לפרויקט מפלצתי שהניב ערימת ספרים במשקל של סדן.
הרעיון יוצא הדופן קיבל תפנית מפתיעה כאשר אריה סתיו העלה את מרבית כתביו לאתר הנושא את שמו (ועל כן ראוי לו מקום הכבוד ב-‘פרויקט אהרון שוורץ” לתיעוד חומרים פתוחים לקהל הרחב באינטרנט’).
באשר לתרגומים עצמם עליי להתחיל ולהתוודות על כך שאני לא חובב גדול של שירה עתיקה. האיליאדה והאודיסה לא ריתקו אותי כטקסט ספרותי (אם כי הטקסט המיתולוגי המדולל לכדי תיאורי מסעות ומלחמות קצת יותר משך את תשומת ליבי).
אין להתפלא על כך שאדם שחובב שירה וספרות לא יבין כתבים עתיקים. כך למשל באיליאדה מתוארת הלנה כאישה יפה מבלי שיתואר יופיה. עם זאת תיאורי המגנים, החרבות, הצורות והסמלים- כל אלו יכולים לתפוס משך ארוך מאד מהטקסטים, דבר הגורם להתשאות ולאובדן ריכוז בקרב אלו שאינם מבינים באותן שירות עתיקות. באשר לתרגומים עצמם, עליי להתוודות שוב על כך שאני לא יכול לשפוט אותם כפי שאני שופט ספרות או תאטרון. אין לי כלים לשפיטה של טקסטים כאלו שכל כך זרים לי.
עם זאת אני יכול להתחבר לניסיונות של אריה סתיו לשוות לשירה נופך ‘עתיק’ ומילים גבוהות ומיליציות. עם זאת אני מתפלא על כך שברוב הטקסטים השירות לא מחורזות ונראות יותר כמו רצפים של סיפורים בזה אחר זה מבלי שחוט מקשר יחבר בינהם. חוט החריזה והמצלול שבדרך כלל מעוררב בי לתשומת לב יתרה. בשירת ‘עוטה עור הנמר’ למשל של רוסתוולי הטקסט הנפלא הסתרג בחריזה נהדרת ובתרגום העומד בפני עצמו (תרומו של דב גפנוב), כך למשל בסיפור המחורז- ‘מקום אחר ועיר זרה’ של מאיה ערד.
במקרה של אריה סתיו אין לי אלא להודות בכישלון להרתק לתיאורי המסעות, לדפי הכרומו הכבדים ולעלילות המתובנתות של אבירים, חברות ועלמות יפות תואר. אפילו השתוממתי אוסף ‘שבעה שערי שירה’ שראה אור בהוצאת תמוז וכלל את מיטב השירה האירופאית מההיסטוריה העתיקה ועד ימינו אנו (כלומר, עד תחילת המאה הקודמת).
האוסף ‘שבעה שערי שירה’ לא עורר בי את אותה חדוות קריאת השירה שקיימת אצלי במידת מה כשלא מלעיטים אותי ומכריחים אותי להודות בגאונותו של משורר כזה או אחר. אני לא אוהב שמצביעים לי על ‘מתה המורה למתמטיקה, המורה מתמטיקה מתה’ של נתן זך ואומרים לי- ‘הנה יצירת מופת כי היא מודרנית ועילאית’. מצד שני אני לא אוהב את השירה הפוליטית של עדי קיסר שהפכה את המוצא האתני שלה לגבב של ראפ מחורז ברישול שמי שמעז לא להתאהב בו נחשב בגזענות מסוכנת.
לענייניו- אפילו השירה העתיקה שתרגם סתיו, ואפילו זו המודרנית, לרוב לא מצאו דרך אל תשומת החן שלי. (לא תשומת לב- תשומת חן!).
עם זאת הביאורים, ההקדמות, התיאורים וקטעי התופסות והאפילוגים של אריה סתיו הצליחו לעורר בי פליאה והתרגשות. האופן בו המתרגם מצליח לבחון באופן רוחבי את הטקסטים אותם הוא מציג- העלו את הערכתי ואת הוקרתי כלפיו.
מרבית הספרים יצאו בהוצאות עצמאיות, מחירם גבוה יחסית, ועלות הספר הפיזי עצמו גבוהה מאד (דפי כרומו צבעוניים ברובם!). אני לא יודע איך אני היתי מכיל צער שכזה כלפי הכישלון להוציא יצירות כאלו לאור בהוצאה ‘ממוסדת’. עם זאת אריה סתיו השלים את מלאכת התרגום, למרות שיש עליה ביקורת רבה ומעט מאד סימפטיה (כפי שראיתי בסריקה אינטרנטית קצרה).
למשל- טענו בגנותו שהוא לא מתרגם בהכרח משפות המקור (למרות שגם שלונסקי ואלתרמן תרגמו משפות מתווכות).
כנראה שמאותו העז יצא מתוק ואריה סתיו הנגיש את מרבית כתביו לקהל האינטרנטי באתר שנושא כאמור את שמו. מוזמנים כולכם, לתת צ’אנס ולנסות לטעום טעם אחר של טירות, אבירים, דרקונים, ולמרות שאין סאנה וסרסיי, ולמרות המחסור באפקטים מיוחדים- אולי תגלו את הקסם של השירות העתיקות!
http://www.poetrytrans.com/publications.htm
ניתן לגשת לקבצים גם בקישורים המועתקים:
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
 |
 |
 |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
 |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
 |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
 |
 |
 |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
 |
 |
 |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
 |
 |
 |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
 |
 |
 |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
 |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
