נדמה כאילו כבר איבדנו את האמון בהצלחה בין-לילה ובכוכבים נולדים. למרות זאת עדיין סיפורי הצלחה מסעירים הם עמוד האש של עולם הבידור. האם אני זכאי להיות מאשר גם אם לא הצלחתי?.
אני רוצה לבקש משהו. אני רוצה להיות מאושר. פשוט, ככה. מבלי לתלות את האושר שלי בהצלחה, השלמה או סגירת מעגל. מבלי לצאת למסע ונדטה נגד מי שפגע בי, מבלי להפוך לסטאר ולקבל תוכנית בפריים טיים. אני יודע שאני משתמש במינוחים סחיים למדי, אבל יש לי הצדקות.
לא מזמן צפיתי בתוכנית המצוינת של תום יער (תום יער עושה בגרות), שבה היא חוזרת לבית הספר שלמדה בו בתיכון. לאחר שנים בהם היא היתה ילדה דחויה עם יכולת לימודים מינימלית. תום ביקשה להשלים בגרות, מצד אחד, וכדרך אגב להצחיק את הצופים עם מסע סרקסטי בעקבות מחויבויות של ילדים בני שש עשרה- מגמות, מחויבות אישי, ושיעורי בית.
באחד הרגעים הזכורים ביותר של התוכנית, תום פוגשת את בעלה הטרי שבא לבקר אותה. היא מתוודה בפניו , ברגע של פיכחון מהטירלול שלה, שהיא מאושרת להיות עם הבעל האוהב ועם צוות צילום של תוכנית שבה היא מככבת. (דווקא במקום שבו הרגישה בתחתית המדרגה- בבית הספר התיכון שלה).
[wpdevart_youtube width=”940″ height=”385″ autoplay=”0″ theme=”dark” loop_video=”0″ enable_fullscreen=”1″ show_related=”1″ show_popup=”0″ thumb_popup_width=”213″ thumb_popup_height=”128″ show_title=”1″ show_youtube_icon=”1″ show_annotations=”1″ show_progress_bar_color=”red” autohide_parameters=”1″ set_initial_volume=”false” initial_volume=”80″ disable_keyboard=”0″]Yf1XO_AemYA[/wpdevart_youtube]
לכאורה, לתום היו שתי הצלחות בחיים שהפכו את העניין הזה לשווה במיוחד- הן ההצלחה החומרית והן ההצלחה הזוגית.
במובן מסוים אני בעצמי נמצא במקום של תום יער. גם אני בן שלושים, בלי תעודת בגרות, אבל בשונה ממנה- אין לי תוכנית בכבלים ואין לי זוגויות מאושרת.
כמובן שאני מאחל לתום יער את כל ההצלחה והאושר בעולם, ועדיין אני מנסה לתרגם לעצמי את הערך של האושר, מינוס שתי ההצלחות הגדולות (קריירה ואהבה) שלכאורה הבדילו את תום מהמקום האומלל שבו היתה למקום של האישה הבוגרת והשלמה שהיא נמצאת בו היום.
לא מדובר רק בתום יער כמובן. גם הסיפור של נטע ברזילי הפך אותה בעל כורחה למעין סיפור ‘ברווזון מכוער’ על ילדה מלאה ודחויה שכבשה את אירופה. כאילו ההצלחה הביאה סוף הוליוודי לשנים של סבל.
[wpdevart_youtube width=”640″ height=”385″ autoplay=”0″ theme=”dark” loop_video=”0″ enable_fullscreen=”1″ show_related=”1″ show_popup=”0″ thumb_popup_width=”213″ thumb_popup_height=”128″ show_title=”1″ show_youtube_icon=”1″ show_annotations=”1″ show_progress_bar_color=”red” autohide_parameters=”1″ set_initial_volume=”false” initial_volume=”80″ disable_keyboard=”0″]3qlIysNKiUw[/wpdevart_youtube]
גם תום וגם נטע הן גיבורות והן סוללות דרך, לכאורה. אבל אני רוצה לשאת את העיניים למישהו אחר, מישהו שלא הצליח.
מישהו שהאמין בעצמו, עבד קשה ונכשל ועדיין נשאר מאושר. מישהו שלא התפרסם ולא התחתן, לא הרוויח כסף ולא זכה בתהילה ועדיין קם כל בוקר בתחושת תודה . אני רוצה מישהו כזה שיהיה הגיבור שלי.
אני רוצה לדעת שאפשר להיות מאושר גם במסגרת של עבודה אפורה, קריירה מבוזבזת וכישרון שירד לטימיון.
