אישה חכמה אמרה פעם “כוחה של האומנות לפרקים דווקא בקול דממה דקה”. (למען האמת, יכול להיות שאני האישה. בכל מקרה עדכנו אותי כשבגוגל יהיו סימוכין).
קול הדממה שהסעיר אותי לאחרונה היה הרומן האם אתם נמצאים במקום שבו אתם צריכים להיות מאת אסף צפור. מדובר בספר פנטזיה דיסטופי בסגנון של בלש נואר. שילוב שנשמע משונה בהתחלה, אבל אז הוא הופך לעניין שגרתי כמו סלק בסלט בפירות .
במרכז הרומן עומד רפאל. מטפל אלטרנטיבי ברפואה סינית שחיי בעולם עתידני שבו הרפואה המודרנית הוצאה מחוץ לחוק אשר תחתם אושרו רק טיפולים ברפואה אלטרנטיבית, סינית מסורתית. לשינוי הזה קוראים ‘מהפכת העננים’.
רפאל מאבד את תחושת הצ’י של המטופלים שלו ולכן מנסה להתחקות אחר קורותיו שלו במטרה לאחזר מתוכן זיכרון שישיב אליו את כוח הריפוי (או בשפה השלנו: ‘כושר עבודה’).
את המסע הפסיכולוגי הזה עורך אסף צפור על פי כללי הבלש הנואר והפנטזיה הדיסטופית, לצד תיבול עדין של זרם תודה, ליריות מהולה באירוניה.
במהלך האם אתם נמצאים במקום שבו אתם צריכים להיות – התעלומה היא מה (או מי) עומד מאחורי מה שקורה לרפאל?. שני העוגנים למסע החקירה העצמית הזה הם מקרי ההתאבדות של אמא שלו ושתיים ממטופלותיו. הכרוניקה של המסעות לא מבוססת על תאריכים אלא על פני נקודות הייסורים במעין ויזה דלורוזה שעובר הגיבור. מעין תחנות בזמן שמזכירות את הערבות הצחיחות של ‘והיום איננו כלה’.
ערבוב הסגנונות פועל כראוי ברומן. הסגנון הנוארי במקומו הראוי, כשמשתמשים בו בהכרה איננו טעות של איזו אופנה סגנונית חולפת, אלא פרספקטיבה חדשה.
יתר על כן, עירוב הסגנונות נולד מתוך מצוקת תוכן פשוטה שקיבלה שירות מלא ונאמן, הישג נוסף לשלל הגוזלים הספרותיים החוסים תחת כנפיו של אסף צפור.
לקריאת
