תככים, סודות ונתן דטנר. הבא אחריו הוא מחזה ישראלי לפנתיאון!
גילוי נאות לפני הביקורת – בהצגה משחק הנמסיס שלי תום אבני ואויב נוסף- נתן דטנר שפעם השוואה אותי לדביל אמריקאי.
למרות הרקע הפרובלמטי, אוכיח בגרות כפי שלמדתי מהמחזה הבא אחריו. כי מי שרוצה עתיד טוב יותר צריך להושיט את היד המגואלת בדם לשלום.
כשאודיה קורן ונתן דטנר הכניסו אותי למשוואה עם דביל אמריקאי. - עושה רוח
לפני שבוע כתבתי פוסט קיטורים בנושא שלל העצות שאני מקבל בחיי, לפיהן המרחק בין מה שאני 'צריך' לבין מה שאני יכול להשיג קטן מאד ונמצא במרחק הושטת יד: 'חסר לך כסף? לך להייטק!', 'רוצה להוריד עשרה קילו- תצום', 'אין לך רגע לנוח כי אתה עובד ארבע עשרה שעות ביום?, לא נורא הכי כיף לעשות ספונגה בשתיים בלילה!'.
במרכז העלילה- סיפור ימיו האחרונים של דוד המלך במאבק על הכתר בין בנו אדוניהו לבנו שלמה.
אדוניה הוא בנה של חגית- אישה שנישואיה למלך היו כשרים. הוא תאב שלטון ושררה בסגנון של ירובעם.
שלמה הוא בנה של בת-שבע, אישה שדוד המלך שלח את בעלה למות כדי לרשת אותה.
שלמה הוא אינטיליגנט, קר רוח, פשרן ונמרץ. אכפת לו מהחלשים בעוד המלך דוחה את תחינותיהם על הסף.
המחזה משלב בין התנ”ך, שייקספיר ומשחקי הכס דרך כתיבתה של שחר פנקס ובימויה של שיר גולדברג.
האזכורים של הסדרה של HBO הם לא פחות מגאוניים. תיאטרון תמיד צריך להיות רלוונטי ולשאוב את ההשראה מיצירות עכשוויות. מסר של מחזה תופס רבדים נוספים כאשר הוא מרפרר לתופעות תרבותיות, בעיקר אם יש בהם עומק ושאר רוח (כמו במשחקי הכס).
איזכורי הסדרה בלטו בהצגה בעיקר מבחינת העיצוב והנושא המרכזי -קרבות ירושה.
הכתר על ראשו של דוד המלך והנברשת הענקית המטילה אור על הבמה הזכירו מאד את הסגנון של שבע הממלכות. הנברשת היא מעין מטונימיה לראשו של דוד המלך – בחוץ קורן את אור אבל בפנים הכל מחווט ברישול.
משחקי הכס התבטאו בשמלות בסגנון חאליסי של בת-שבע ואבישג (שעיצבה בכישרון רב נטשה טוכמן). דמות לאניסטרית נוספת היא של אדוניהו ששילב בין ג’ופרי לבין נחושתן (משלטון הצללים).
אפילו לאחר סצנת ההתוודעות של בת-שבע ושלמה נשמעה מוזיקת מעבר שהייתה פרפרזה מובהקת על אות הפתיח של משחקי הכס. כדי ליצור מוזיקה למופע מדהים שכזה היה נחוץ הרמין ג’וואדי הישראלי הלא הוא דניאל סולומון.
ההרצאות מבית 'עושה רוח'
הערות השוליים שלא תמצאו באטלס- עושה רוח
ניתן ליצור קשר במייל- [email protected] או בטלפון 054-7706208 על המרצה- מור דיעי חנני: חוקר תרבות, מדריך טיולים, עיתונאי ובלוגר. עורך את המגזים והפודקאסט העצמאי 'עושה רוח' , לצד 'קיצור תולדות הספרות' ב-'כאן'. הרצאת העשרה לכנסים, אירועים, אירגונים וחוגי בית. "בחור ידען שיודע להנגיש סיפורים בצורה מרתקת. גיליתי המון דברים חדשים, היה לנו ערב מרתק!"
משלמה המלך עד לצ'ופצ'יק של הקומקום- סיפורה ספרות החשק העברית- עושה רוח
הרצאה סקסית על השפה השניה בחושניותה בתבל! (כי אידיש קיבלה את המקום הראשון). על המרצה- מור דיעי חנני: חוקר תרבות, מדריך טיולים, עיתונאי ובלוגר. עורך את המגזים והפודקאסט העצמאי 'עושה רוח' , לצד 'קיצור תולדות הספרות' ב-'כאן'. הרצאת העשרה לכנסים, אירועים, אירגונים וחוגי בית. "בחור ידען שיודע להנגיש סיפורים בצורה מרתקת.
מלבד משחקי הכס המחזה מאופיין בסגנון המחזאות של שייקספיר: מונולוגים ספק דרמטיים -ספק פילוסופיים. המונולוג של אבישג על המין הדקדוקי של המילה ‘מלחמה’, למשל, הוא מונולוג כזה.
המחזה ‘הבא אחריו’ מאת שיר גולדברג כתוב בצורה פיוטיות המשלבת בתוכה מינון נכון של דרמה ותוכחה לצד עבודת דרמטורגיה מהודקת.
הברקה מחזאית הציגה את קולו של העם המחכה לשפוך את טענותיו בפניי המלך- דרך נחמיה המשרת. איש זה מגמגם וחלש אופי, הוא צינור המידע היחיד בין קריאות ההמון לאוזן המלך, ועל כן – קל לשלח אותו בהינף יד. רון ביטרמן ואיתי צ’מה שגילמו את שני המשרתים הבהירו בנמיכות קומתם עד כמה מרופדים קירות הארמון.
3. הִסְכַתָּוֹלְדוֹת- המצור על ירושלים- מיכאל חנני
ראיון בפודקאסט הסכתולדות על החיים תחת המצור על ירושלים (ושכונת סנהדריה) במלחמה העצמאות. הפיצוצים בעיר, ההימלטות מהבית ומחסור במזון ומים. בפרק התראיין פרופ’ מיכאל חנני. פרק הקרוב, יספר פרופ’ מיכאל חנני (סבא שלי), על הימים בהם היה ילד בירושלים. עיר שתושביה היהודים אספו מים בדליים, התחמקו מצלפים שהתמקמו על גגות העיר והפכו לפליטים . באותם הימים, סבא שלי…
המחזה הבא אחריו מוצג בצורה מודרנית למרות שלושת העוגנים מהעת העתיקה – התנך, שייקספיר, ומשחקי הכס (המתרחשים בעולם דמוי ימי ביניימי).
כשאני אומר מודרני אני מתכוונת לשנת 2002, רוב הטכנולוגיה העכשווית המופיעה במחזה היא טכנולוגיית Law-tec של תחילת המילניום- פנסים, מנורות, עטים רשמקול וטרנזיסטור. הדבר היחידי שהיה לא הגיוני מבחינת פרופס היו המפתחות העצומים של השומרים.
מלבד הרפרנסים השונים היה מאפיין עיצובי נוסף במחזה- התנועה שכיראגרפה הבמאית שיר גולדברג.
השחקנים שייטו על הבמה באופן גיאומטרי, כמו מסדר של חיילים. החלפת האביזרים בין סצנה לסצנה הייתה מושלמת ומוקפדת באופן שגורם לי לא לקנא בשחקנים שעברו את החזרות המפרכות..
התפאורה, שעיצבה אלה שבצוב, מורכבת משולחן ארוך שנכנס, יוצא, ומתפצל. הרקע והקוליסות היו שחורים עם ריבועים שנראו כמו שילוב בין חומה לקיר של ריפוד על הקירות בבית חולים פסיכיאטרי.
כמו מעין רמז מקדים, פריט הלבוש היחיד שכלל משבצות היו המכנסיים של שלמה. האדם היחיד על הבמה שלא לבש בגדים מגוהצים ומוקפדים אלא ז’קט מקומט מלא קמטוטים קטנים.
במחזה משלובים קטעי וידאו רבים שיצר נמרוד צין.
שילוב הוידאו במחזה יצר אווירה מתוחה ומהודקת. הפנים הענקיות של יואב בן צוריה (בגילומו של יונתן צ’רצ’י) נראו כמו זורדון מהפאוור ריינג’רס. בסצינת ההכרזה של אדוניה- מסך הוידאו הפך לאמצעי דרמטי-תנועי עוצר נשימהץ בסצינת מסיבת העיתונאים, הבמה הפכה (בנדיבות מסך הוידאו) לדגל ענקי על הבמה- לבן (מפת השולחן), שחור (שכבת הבמה) ואפור (גוון הפנים המוקרנות על המסך).
הפנים שהוקרנו על המסך נראים קצת כמו מונטאז’ הוידאו מהשיר הבולגרי באירוויזיון 2018.
על צוות השחקנים ניצחה שיר גולדברג שחיווטה את קצוות העולם העתיק והמודרני ליצירה בימתית עם ניחוח של אופרה קאמרית.
אדווה עדני הפגינה משחק מוקפד מלא יצרים בתור בת שבע. יונתן צ’רצ’י הפך את יואב בן צרויה לפוליטיקאי תככן. אורן כהן חשף את הכריזמה של שלמה במסורה, לאט לאט ובהתמדה. המלך העתידי שעלה על הבמה בסצינה הראשונה בתור קלוץ, נעל את המחזה כמלך זקוף קומה. מולי שולמן גילם את נתן הנביא באופן שהשכיח שמדובר באיש דת וחשף את הפוליטיקה המעורבת בכל שלטון. ענבר דנון הייתה נוגעת ללב בתור אבישג השונמית, נערה מפוחדת שנאלצת להחציף בפני המלך. תום אבני הפך את אדוניהו לשילוב בין חתול פצוע לערס, למרות הרצון הקמאי לתעב אותו, המשחק של אבני היה מלא רגישות באופן מעורר חמלה.
נתן דטנר שיחק את המלך דוד באופן שהעלים את כל התפרים באופן שגרם לי לתהות האם הוא טורח לשחק בכלל, מרוב שהמשחק שלו טבעי נדמה שהוא בקושי מתאמץ!. הגיע הזמן לאתגר את הרפטואר שלך ולמשוך כמה חוטים כדי שתגלם את פרולו במחזמר הגיבן מנטורדאם. (התרגום עליי, בכפוף לתמלוגים).
לקריאת
