תקופת החגים הבאה עלינו לטובה מביאה איתה את הדילים הרגילים, היעדים המשונים והטיסות הזולות שכולנו ננסה להעמיס לתוכן מזוודות גדולות בלי לשלם מאתיים יורו קנס.

היהודי הנודד לא מת עם קום מדינת ישראל. הוא חיכה בסבלנות עד שליהודים יהיה שוב פעם כסף (וגם שמסך הברזל יפול על מנת להוזיל את הטיסות).

בשנה שעברה גיליתי את משמעות הנדודים הישראלית ברחובותיה של וילנה. העיר שמשום מה מנסה למתג את עצמה בתור נקודת הג’י של אירופה. [wpdevart_youtube width=”640″ height=”385″ autoplay=”0″ theme=”dark” loop_video=”0″ enable_fullscreen=”1″ show_related=”1″ show_popup=”0″ thumb_popup_width=”213″ thumb_popup_height=”128″ show_title=”1″ show_youtube_icon=”1″ show_annotations=”1″ show_progress_bar_color=”red” autohide_parameters=”1″ set_initial_volume=”false” initial_volume=”80″ disable_keyboard=”0″]I6EcGDIYIDY[/wpdevart_youtube]

זה היה בחג סוכות. היו לי שבועיים חופש, ורציתי לבקר את פריז. כרטיס הטיסה לפריז עלה כמו טיסה פרטית למלבורן ועל כן חיפשנו אלטרנטיבות שירחיבו לנו את האופקים ויצמצמו לנו את הנזקים הכספיים. על כן התברר כי הטיסה הזולה ביותר שיצאה מישראל בתאריך המבוקש היתה טיסה לוילנה. לאחר מכן הטיסה הזולה ביותר מוילנה לכיוון פריז היתה אמורה לצאת כעבור מספר ימים (לא לפריז אלא לבריסל). מכיוון שנסעתי עם חבר הרפתקן נוסף לא היתה לנו שום בעיה לבקר בעוד ערים כדי להגיע לעיר האורות.

הטיסה לווילנה היתה מלאה.

חוק השמיים הפתוחים חילץ ישראלים רבים משגרת הקניונים, הליצנים והשיערות סבתא במחיר של רופא גראיטר פרטי לסבתא.

תהיתי מה כל כך הרבה ישראלים מתכוונים לעשות בוילנה שנחשבת לאחת הפרובינציאליות והעלובות בבירות אירופה. מתברר שרובם לא ממש ידעו.

סעריפלצת ואנוכי ירדנו מהמטוס ערוכים לבקר בעיר (לרבות גיחה לקובנה השכנה ולמינסק בירת בילרוס).

המטוס הישראלי היה אחד העמוסים שנחתו בשדה התעופה הקטן ועד מהרה מצאנו את עצמינו אחרי ארוחת צהריים בעיר העתיקה, מחפשים הרפתקאות.

ההרפתקה הראשית שניתן לציין בוילנה היא תצפית על ישראלים אשר מסתובבים עם מפה בכל קרן רחוב ומנסים להבין ‘מה לעזאזל עושים בעיר הזו?’.

סער פחות בקיא בטיולים ממני. הוא התקשה לזהות את בני ארצינו בעוד אני מסוגל לאתר ישראלי בעיר צפופה כמו ניו דלהי  (באותו האופן שבו אמא עטלף מוצאת את התינוק שלה במערה חשוכה עם עוד מיליון עטלפים)

כך קרה שבאותו הערב וביום למחרת עסקנו בעיקר בצפייה בישראלים בעונת הנדידה מנסים להבין ‘מי לעזאזאל כינה את המקום הזה פראג החדשה’ (לדעתי האישית, אין שום ערך מוסף בפראג הקודמת והמקורית. סך הכל אילת עם טירות במקום ים).

וילנה מתפארת בשכונה עתיקה בגודל העיר העתיקה של יפו, עם שני קניונים ואולם באולינג. העיר המפוהקת משמשת כבירתה של אחת משלושת המדינות הבלטיות, אבל אין בה שום דבר להציע לתיירים. חוץ מגלידריה וחנות ספרים שמוכרים בה את הגרסה הליטאית ל-‘קיצור תולדות האנושות’.

גם כשנסענו לבילרוס לשלושה ימים וחזרנו לוילנה המשכנו למצוא את הישראלים בבתי הקפה, מזמינים אספרסו אחרי אספרסו וחונקים את הוויפי של המקום עד שהטיסה חזרה תחלץ אותם חזרה מהארץ זבת שמיר וקרטושקעס לשיממון של שארית תקופת החגים. 

באשר לסערפלצת ולי? אנחנו דווקא נהנו לתצפת על המקומיים שמתצפתים על הזרים שמנסים למצוא עניין ברחובות וילנה.