השבוע במקרה התחלתי לקרוא את ספרו המופלא של נורטון ג’סטר “מיילו בממלכת החוכמה”. את הספר קראתי בגרסה הקולית של אולפני ICAST בקריינות של זיו זוהר מאיר.
שמעתי שמדובר בספר לילדים שגם מבוגרים אוהבים. אמרו לי שזה ‘אליס בארץ הפלאות’ הנשכח או ‘הנסיך הקטן’ פינת אריך קסטנר.
כל מה שאמרו לי היה נכון, ואף למעלה מכך. אני לא זוכר מתי לאחרונה התלהבתי כל כך מספר כלשהו. קינאתי בשפה, התאהבתי ברעיונות, צחקתי מהדמויות וחזרתי כל פעם אחורה כדי לקרוא את הפרק מההתחלה, וכל זה- רק ההתחלה.
לפני שאספר על ההרפתקה התל-אביבית הקטנה שלי, אתאר בכמה משפטים את הסיפור. מדובר בעלילה פשוטה למדי על ילד בשם מילו שיוצא למעין מסע בסגנון הקוסם מארץ עוץ, רק שכאן מדובר בארץ החוכמה. העלילה לכשעצמה לא מאד מעניינת, אלא המסע שהוא עובר בדרך. הקרע בין ארץ המילים- מילונופוליס לבין ארץ המספרים מספרופוליס.
בתור אדם שכף המאזניים המוחית שלו נוטה באופן גורף לעולם המילים, נהנתי מהדיונים המקסימים על החשיבות של מספרים ולוגיקה לבין המשמעות של רובד לשוני עשיר.
חלק ניכר מההנאה שלי מהספר היתה נעוצה בשפה העשירה של יניב פרקש המתרגם והקריינות המצוינת של זיו זוהר מאיר, וכאן הסיפור שלי מתחיל.
חיפשתי את שמו של נורטון ג’סטר בגוגל כדי לחפש ספרים אחרים שכתב. הופתעתי לגלות ש-‘מילו בארץ החוכמה’ הוא למעשה תרגום מחודש של אותו הספר שכבר יצא בעברית תחת השם ‘המגדל הפורח באוויר’ בהוצאת מרגנית. בתרגומו של הגדול מכולם- אוריאל אופק.
אפתח הערת סוגריים ואספר שאופק הוא מעין גיבור שלי. אדם בעל שיעור קומה ועושר לשוני שהאמין בכל ליבו בספרות ילדים ובמשמעות שלה גם אצל ילדים כרונולוגית, וגם בקרב ילדים, כמוני, שמסרבים להתבגר. פעם בשיעור כתיבה יוצרת שאלו מה החלום האיזטורי ביותר שלנו, ואני השבתי- ‘לקרוא את הארי פוטר בתרגום של אוריאל אופק’.
בחזרה מהערת הסוגריים, גיליתי שהספר יצא בהוצאת מרגנית. הוצאת ספרים שמאכלסת אחוז ניכר משטח האחסון על המדפים שלי. עם זאת, גיליתי לחרדתי שהספר המבוקש הוא לא אחד מהם, למרות ששמו נשמע לי מוכר.
יצאתי למסע סובב תל אביב בין חנויות הידיים השניות, עברתי בסניפים של ‘סיפור חוזר’, שוטטתי הלוך ושוב על רחוב אלנבי, ולא העלתי דבר!.
כעבור יום ארוך ומתיש שבסופו הכפכפים נדבק לי לבהונות, וכפות הרגליים נצבעו בצבע של הנשמה לי, חזרתי הביתה מיואש ואומלל.
כמו בכל סרט אמריקאי מטופש, כך גם אני כרעתי למרגלות המיטה כדי ללטף את החתול מפיבשת, וברגע של הבזק הכרה מצאתי אותו- הכרך האבוד של ‘המגדל הפורח באוויר’. העותק המיוחל נמצא במקום שבו נמצאים כל הדברים שאני צריך- שני מדפים מתחת למדף המיועד.
בחיפוש אחר ממלכת החוכמה נזכרתי עד כמה אני טיפש.
לקריאת
