האזכורים הראשון של היהודים המתגוררים באלבניה, מתייחסים למאה השבעית.  עד תחילת המאה השבעית. בערים הגדולות של המדינה  היו שכונות יהודיות, יש ראיות לקהילות יהודיות בקוסובו.  משפחות יהודיות שהתיישבו באלבניה, בעיקר היו ממוצא ספרדי פורטוגזי.   בשנת 1520, בעיר פלורה היו 609 בתים יהודיים.  בעיר קיים כמו כן בית כנסת אחד בלבד שנהרס במהלך מלחמת העולם הראשונה.  בשנת 1673 המשיח השקר שבתאי צבי הוגלה על ידי הסולטן  הטורקי לאיזור אלבניה של), שם מת כעבור כמה שנים.

1901 – 1939

לדברי המפקד האלבני של 1930, האוכלוסייה האלבנית מנתה רק 204 יהודים.  מעמדה הרשמי של הקהילה היהודית ניתנה ב 2 אפריל 1937.  בשלב זה, הקהילה כללה כ -300 אנשים.  לאחר עלייתו לשלטון של היטלר האנשלוס של אוסטריה יהודים גרמנים ואוסטרים רבים מצאו מקלט באלבניה.  בשנת 1938 בשגרירות אלבנית בברלין המשיכו להנפיק ויזות ליהודים באותה תקופה, יותר מכל מדינה אירופית אחרת  אלבניה נעתרה לבקשה לקבל אותם.

מלחמת העולם השנייה

בתחילת המלחמה באלבניה, חיו כ -200 יהודים.  היא הפכה לאחת המדינות היחידות באירופה, בה האוכלוסייה היהודית בה בסוף המלחמה היתה גדולה יותר מאשר בתחילתה.  ואולם, למרות העלייה הכללית במספר היהודים באלבניה, קהילה קטנה של העיר פלורה נאלצו לעזוב את הארץ.

שנים של שלטון קומוניסטי

בתקופת שלטונו של הרודן הקומוניסטי באלבניה אנוור חוג’ה,  של הקהילה היהודית היתה מבודדת משאר העולם היהודי, אף שזה לא היה ביטוי של אנטישמיות.  כדי לשמור על האחדות הלאומית והמבנה של הסוציאליזם  הוג’ה אסר כל ביטוי של כל דת. גורל הקהילה היהודית קשר קשר הדוק לגורל העם האלבני.  האוכלוסייה היהודית של אלבניה, מנתה 200-300.  לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי ב -1991, כמעט כל היהודים האלבנים עלו לארץ והתיישבו בעיקר בתל אביב.

מצב נוכחי

היום, אלבניה היא ביתם של כ – 100 יהודים (בעיקר טירנה)  במקום שבו פעם היתה פעילה קהילה , כיום נותרו ממנה רק שרידים .  האגודה לידידות “אלבניה – ישראל” פעילה מאוד בטירנה, אבל מדובר סיוע מינימלי.  בפלורה שוקם בית הכנסת אבל היום איינו פעיל עוד