פרטים ביוגרפים: דמות ריאליטסית במקרים רבים הינה דמות שניתן לשחזר מאופן סיפורה והצגתה פרטים ביוגרפים רבים- העיר ממנה הגיעה, המשפחה שחייתה בה, הספרים שקראה, הלימודים שלמדה, השפות אותן היא דוברת וכדומה. בהשוואה לאגדות בהן מוצגות לרוב דמויות חד מימדיות ניתן למצוא תיאורים רבים כגון “לפני הרבה שנים בארץ רחוקה חייתה נסיכה”, במקרה זה ישנם שלושה פרטים סתומים ונעלמים- הזמן, המקום ואף הנסיכה עצמה.

לא בכדי, הדמות הריאליסטית קיימת במציאות המטה-פיזית שלנו, שכן רוב הדמויות הריאליסטיות בתאטרון המודרני מתקיימות במדינות, תקופות וערים מוכרות. כאשר פרטיה הביוגרפים של הדמות נעשים צפויים מדי- אדם מעיירת פיתוח, מזרחי, מובטל, אב למשפחה מרובת ילדים עלולה להתעורר השאלה שמא מדובר בדמות סטאריוטיפית.

מורכבות אישיותית וסתירות: דמות מורכבת לעולם תהיה בעלת אישיות מורכבת ובעלת רצונות מנוגדים. כאשר אנו עדים לדמויות אשר צמחו במחצית השניה של המאה העשרים אנחנו נתקלים במקרים רבים בדמויות מן הישוב אשר ישנם פערים רבים בין הרצונות שלהם לבין פועלם. כך למשל וילי לאומן מהמחזה- ‘מותו של סוכן’ מתואר כאדם החולם על כסף ומעמד אך אשתו מטליאה גרביים. בתאטרון הישראלי ניתן לראות דמויות, כמו למשל יואל במחזה ‘אישה בעל בית’ אשר מתואר כמומחה לארכטיקטורית באוהוס אך בפועל אינו מוכן לשפץ את בית ילדותו בו הוא חי לאחר שבגר, אשתו נאווה מטיחה בפניו שאפילו איננו מוסגל להסיר קיר חוסם בכניסה לבית מפני הפצצות של איטלקים (‘אישה בעל בית’ הוצאת תאטרון הקאמרי 2004 עמ’ 19). כמו כן דמותו של יואל מקבל פן טראגי נוסף כאשר מתברר כי איבד את בנה של אשתו מנישואיה הראשונים בפיגוע בדיזינגוף סנטר לאחר שעסק בצילום בתים בזמן שהילד הלך לאיבוד. יואל נע בין הרצון לפייס את אשתו, בין הצורך לשמר את בית נעוריו ובין חוסר היכולת שלו לסלוח לעצמו. מורכבות זו מניעה את העלילה עד לסופה.

התפתחות: דמות ריאליסטית לרוב הינה דמות מתפתחת אשר מגלה פרטים על אישיותה ועל יכולותיה, דרמות מוצלחות מיוצרות ממפקדים גיבורים אשר מפחדים בשעת המבחן או מפקידות עירייה אפורות אשר הופכות לגיבורות בעת הצורך.

ההתפתחות של הדמות מאפשרת לצופה להתוודע אל עולמה, את הסיבות להלכי רוח שונים המופיעים בתחילת המחזה לעומת שינויים אותם היא חובה במהלך המחזה.

בתאטרון הישראלי ניתן למצוא את המחזה ‘שיינדלה’ המציג את דמותה של שיינלדה הדתיה אשר נאלצת תחת חרם רבני לעזוב את בעלה. שיינדלה שמתחילה כאישה קטנה וכנועה הסרה לכללי ותכתבי החברה עומדת על עקרונותיה ונלחמת בכוחות כבירים, אך עושה זאת מכיוון שהיא מאמינה כי דרכה הינה רצונו האמיתי של האל, ולא דרכי הרבנים.

ב. דמות סטראוטיפית

דמות סטראוטיפית הינה דמות צפויה המורכבת ממספר מאפיינים קבועים וצפויים מראש. במקרים מסוימים דמות סטאראופית משמשת ככלי סאטירי לניגוח (דמותו של סאלח שבאתי) המוכיח את הממסד האשכנזי המתנשא. במקרים רבים דמות סטריוטיפית הינה דמות אשר נותרת בשטחיותה להנאת הקהל- כך למשל דמויות רבות מסרטי הבורקס של שנות השבעים אשר מציגות ארכיטיפים שונים.

ארכיטיפים קבועים- הדמויות החד מימדיות הן תולדה מאוחרת של תאטרון הקומדיה דל ארטה אשר הציג סדרה של דמויות קבועות אותן הקהל הכיר מראש והגיע לראותן פועלות בעלילות שונות. כך למשל דמות הארלקינו הפך להיות הצעיר השובב, דמות הפנטלון הפכה לאב חמור הסבר, דמויותהם של האוהבים הצעירים נותרה כפי שהיתה. לארכיטיפים אלו הצטרפו בתרבות הישראלית שלל ארכיטיפים קבועים אשר נותרים קבועים במחזות שונים ובסרטים שונים. דמותו של המפקד הפרסי אותו גילם יוסף שילוח נותרה בקבעונה בטיפשותה גם בסרט ‘אלכס חולה אהבה’, במקרה אחר חנה רוט ודבורה קידר באותם שני סרטים שיחקו כמעט את אותה הדמות של האמא הפולניה.

דמות שטוחה- את הדמות השטוחה ניתן להגדיר גם דמות ‘חד מימדית’ בעלת תכונה דומיננטית אחת אשר לרוב מוצגת באור שלילי. בתשובתי הקודמת הזכרתי את הדמויות של ‘הפרסי’ וה-‘פולניה’ כדמויות קבועות המציגות מאפיינים קבועים אשר חוזרים על עצמם בכל יצירה ויצירה, כעת אדגים כיצד תכונות אלו הינן תכונות סטטיות ושליליות:

הדמות הסטראוטיפית תוצג באור שלילי לרוב מכיוון שתכונה אחת דומיננטית באישיותן תעלה על פני השטח מהרמת המסך עד סגירתו: הפרסי מאופיין בקמצנות, הפולניה בטרחנות, הבלונדינית בטיפשות וכו’. חשוב לציין כי מאפיינים עדתיים או גופניים-מגדריים אינם ערובה לשטחיות!!  תכונה שטחית יכולה לצוץ בתחילת המחזה. כך למשל במחזה ‘חברות הכי טובות’ מאת ענת גוב מתוארות סופי הפאם פאטל, תרצה התמימה, וללי המתוחכמת, גם מבלי שתכונות אלו  יכילו בתוכן מאפיינים עדתיים.

על מנת לחדד את רעיון העדתיות אבקש לקיים את ההשוואה הבאה:   אם נשווה את האבא בבר מהסדרה ‘זגורי אימפריה’ לאב מהסדרה ‘שנות השמונים’ נמצא שנים ארכיטיפים של אבא מרוקאי קשוח אך בעוד הראשון מאופיין במכלול תכונות, משתנה במהלך הסדרה ומפגין קשת רחבה של רגשות, זה השני מאופיין בסטטיות מתחילת הסדרה.       

דמות שאינה מתפתחת– מכיוון שדמויות אלו אינן מתפחות, ברור כי דמויות חד מימדיות נשארות בקבוענן לאורך המחזה כולו, כמעט לא ניתן להסיק על אופיין של הדמויות, על חייהן ועל רצונותם. במחזות בהן הדמויות הינן חד מימדיות לא אופיין מניע את העלילה ולא הסתירות באישיותיהן, אלא מקרים של יד הגורל ‘דאוס אקס מאכינה’. במחזות המבוססות על הומור דלתות של ניל סיימון הגילויים המפתיעים מניעים את העלילה. במחזות קומדיה דל ארט’ה השובבות של הארליקנו ותחבולותיו מניעים את העלילה.

במקרה ויד הגורל לא מניעה את העלילה, עצם עלילה סטטית בה מוצגת התמודדות של דמות שטחית יכולה ליצור מצבים קומיים: האם הפולניה שבנה רוצה להינשא לתימניה, אישה-פאם פאטל מאוהבת בגבר קר מינית,  קמצן שמנסה להתחמק מתשלום עבור קניית פרח לאהובתו, אדם עצבני אשר מנסה ללכת לסדנת שליטה  בכעסים. במקרים אלו השטחיות ועצם הכרת הארכיטיפ מאפשר לצופה ‘לדלג’ מעל לשלב הכרת הדמות הישר אל לב העלילה בה הדמות השטוחה מתמודדת עם סיטואציות קשות

במחזה ‘קזבלן’ למשל מוצגת דמותו של המרוקאי הקשוח, האלים והמהיר להתלהט אשר נותרת בחספוסה ופראיותה לאורך כל המחזה. אף על פי שבסוף עלילה קצרה שבה מתגלה כי נגנבה קופה הגנב הוא בכלל גולש ההונגרי, רק אז מטוהר שמו, מעט מדי ומאוחר מדי. גם ברגעים אלו של הגילוי ניתן עדיין למצוא שאריות מאופיו של קזבלן.