קולוניאליזם בעל התיישבות לבנה היה שונה ללא היכר מקולוניאליזם אשר איננו כלל התנחלות. דוגמאות מועטות של קולוניאליזם מעובה בהתנחלות ניתן למצוא בדברי ימי הכיבושים של אירופה והסיבות לכך רבות.
ראשית יש לציין כי בעת ההתיישבות הלבנה, היה על הממשל שכבר בין כה וכה היה משוחד לטובת מדינת האם הלבנה, להוסיף העדפה ואפלייה לטובת בני אותו העם אשר הגיעו אל אפריקה על מנת לשפר את מצבם הכלכלי והרווחתי. השלטון הקולוניאלי היה צריך להתאים את עצמו למתיישבים האירופאיים, ובעצם כך להקשות עוד יותר את חייהם של האפריקאים. במילים אחרות השלטון הקולוניאלי מעצם טבעו הינו שלטון גזעני. כאשר נוספים מתנחלים למשוואה מוטת כף המאזניים אל עבר מנהל גזעני אשר מעדיף מטבעו את גוזל האדמות החדש הלבן. יש לציין כי היקף הפקעת האדמות עומד ביחס ישיר לכמות המתיישבים.
דוגמא מובהקת לסיפור הקולוניאליזם הבריטי ניתן למצוא בקניה:
לבריטים לא היה די בידיים העבודות של הקנייתים. לאחר בניית מסילת רכבת ממומבסה לאוגנדה שתשמש נתיב תעבורתי חשוב לאיזור מקורות הנילוס במזרח אפריקה ונקודת מפתח על ציר קהיר-קייפטאון, הבינו הבריטים כי ההשקעה העצומה חייבת להחזיר את עצמה. לשם כך ביקשו הבריטים לכונן כלכלה בת קיימא בקנייה דבר אשר יוביל לרווחים שמנים ולמיסים גבוהים. משכשלה האפשרות לחיזוק בסיס כלכלי איתן ביקשו הבריטים לחולל מהפכה אחרת בנושא ולשם כך ניסו להעביר הודים לעבר קניה, דבר אשר הוסיף עוד נדבך להיררכיה הגזעית שבסופו של דבר העלה חרס. לבסוף הוחלט על גיוס בריטים ממעמדות גבוהים אל איזור ספציפי (הרמות הלבנות) של קניה.
כמו כן השלטון הבריטי בקנייה אשר הפקיע את אדמות האפריקאים העניק בעקיפין עובדיי כפיים זולים אשר נותרו בלא מגן ובלא אדמות וכעת היו מוכנים לבצע כל עבודה ומטלה על מנת להביא אוכל לשולחן ביתם.
על פי חוק הקרקעות של קניה משנת 1915 הוחלט כי כל אדמות האדמה הינן אדמות כתר ושייכות למלכה. הדבר איפשר להפקיע אותן מיושביהן בחסות החוק.
בקניה המתיישבים עצמם שימשו בתור את השלד המנהלי של השלטון הבריטי במקום. הדבר הביא לכדי כך שלא היה עוד צורך באפריקאיים אשר ימלאו את המשרות אותם איישו הבריטים. החינוך ניזוק מכיוון שאף אחד לא ציפה מהאפריקאים אשר לא הצליחו לעבור יותר מדרגת משרת, לשמש בתפקיד מנהלתי רם דרג.
במדינה זו נגזלו, כאמור, אדמות של בני המקום על מנת שהלבנים אשר הגיעו להתנחל במקום יוכלו לבנות את האחוזות שלהם ולגדל את גידוליהם באין מפריע. יש לציין כי הרפתקנים רבים אשר הגיעו לקנייה עשו זאת מתוך הקסם שהילך עליהם אשר ניבט מן השדות רחבי הידיים והחלקים הנרחבים של היבשת. הדבר שונה לחלוטין ממדינות אשר לא כללו התנחלות, בהן נישול הקרקעות היה מצומצם יותר ולא רווח כמו בקניה.
יש לציין כי האדמות בקניה משמשות סוכן לזהות לאומית- המקום בו הם נולדים ונקברים, השטחים בהם חיו בני השבט מדורי דורות. למעשה הפגיעה באדמות של הקנייתים פגעה אנושות גם בזהות הקולקטיבית שלהם- דבר אשר נתפש כבלתי אפשרי על ידי הבריטים אשר סרבו להאמין כי יכולה להיות תודעה לאומית לאפריקאים.
במקרה של קנייה יש לציין את בני הקיקויו אשר נושלו מאדמותיהם, עברו לערים גדולים, הפכו לצמיתים או עובדים בשכר זעום או, הגרוע מכל- גורשו אל עבר שמורות טבע קטנות אשר לא הספיקו לאוכלוסיה ההולכת וגדלה עד אשר עלתה על גדותיה וגרמה להתפוצצות אוכלוסין. הכניסה והיציאה מהשמורה הייתה מותנת בתג מעבר בשם קיפנגה.. הטלאי אשר נענד על דש הבגד של הלובש הקנה מידע רב אודות אותו פרט, מי מעבידו, להיכן הוא רשאי ללכת, ומה מגבלות התנועה שלו. מגבלות על התנועה והחופש היו רווחת מאד באותה תקופה.
ההתיישבות הלבנה הייתה בעלת השפעה מכרעת על אופי השלטון. כך למשל השלטון הבריטי על אדמת קנייה היה חייב לקחת חלק בחיי היומיום ולמעשה להחיל שלטון ישיר שכן אין זה יאה שמתיישבים לבנים יחיו תחת מסודות שלטוניים שחורים. אם בדרום אפריקה צורת החקיקה והשלטון נשענו על בסיסים לבנים אירופאים במדינות כגון אוגנדה למשל נשמר סגנון השלטון המסורתי אשר רק הוכפף לכובש הבריטי.
יש לציין כי בעצם האפליה, ההגבלות והיחס המחריד כלפי האפריקאים כרתה את הבור אליו נפלו הבריטים. עריי הגבב אשר שוכנו בהם פליטים מחלקים שונים של המדינה הפכו להיות חממות למקרים רבים של מרד אשר הותסס עד למאבק בין 1952-1956, שנים בהם ספגו הבריטים מכה אנושה בכל הקשור להשקעות הכלכליות על אדמת קניה. פגיעה זו הפכה את השליטה במדינה לבלתי רלוונטית מכיוון שהייתה בלתי רווחית. הדבר היה אבן דרך חשובה מאד בדרכה של קניה לעצמאות.
