יונתן לוי  אוהב את המילה קמע, אבל את הקמעות שלו יכין רק מחומרים טבעיים. ראיון עם משורר ומחזאי מזן אחר. 

כמה מדפי ספרות יש לך בבית?

לא יותר מעשרים מדפים. יש לי הרבה שירה. יש לי מדף מכובד לאנתרופוסופיה. יש לנו הרבה הרבה דרמה ותולדות האומנות ומחברות שלי (מדף שלם). אני משאיל ספרים לצערי והם לא חוזרים אף אף פעם. אני לא יכול להתאפק.

מה המילה האהובה עליך בעברית?–

קמע. יש לה איכות אונומתופאית שקשורה לדבר עצמו. באופן שבו הפונטיקה יוצרת כמעט את התחושה של המילה הזאת. הק’ נותנת משהו צורני, המם יש בה איכות זורמת, והע’ יש בה משהו עמוק.

ומה עם המילה קמאי?

זה יפה, וזה אפילו מתאים למילה. המשלב שלה נובע ממה שהיא מתארת. מתי אומרים את המילה ‘קמעי’. כל שמות התואר שנגמרו בסיומת ‘אי’ יש בהן משהו ‘עתיק’.

ספר השירה הראשון שקנית?

כל שירים אדגר אלן פו’. זה היה בגיל שש. התחברתי אליו מאד חזק. היה שם משהו אפלולי שדיבר לליבו של הצעיר שהייתי. רומנטיקה גותית. זאת גם שירה נפלאה. גם הכוח המאגי של המקצבים השפיע עליי מאד.

מי קורא את השירים שלך ראשון?

הרבה מהשירים הולכים ישירות לנועם ענבר. המוזיקאי (לעיתים קרובות הוא המחזאי). עבדתי איתו על הרבה פרויקטים.

איזה נושא היית מכניס למערכת החינוך?

הרעיון של מערכת החינוך הוא רעיון שצריך לפרק. צריך להפוך את מערכת החינוך למשהו עם אחריות ארגונית כללית ורופפת, ולשחרר את כל האחריות התוכנית הפדגוגית לידי מורים וקהילות של הורים ומורים ותלמידים. תנו לאנשים לחנך כמו שנראה להם. אנחנו מטאטאים את הבעיה כי נוצר חינןך גרוע. בתי ספר צריכים ללמד מה ללמד, ולא משרד החינוך.

איפה כף רגלך לא תדרוך לעולם?–

על קרקפת ראשי.

דמות היסטורית שהיית רוצה ללמוד אצלו?

רודולף שטיינר. מייסד התנועה האנתרופוסופית. סבתא שלי היתה מראשי האנתרופוסופיה בארץ