לקרוא על הניצבת ב-‘כרמן’, בזמן שאני ניצב ב-‘כרמן’. כך הכנסה צדדית הפכה להיות נקודת השתוממות על אבא של ‘מר מאני’.
לפני חודש קראתי את ‘ניצבת’ של א.ב יהושע ובעצם כך מצאתי אותי בסיטואציה שמתאימה, ללא ספק, לא.ב יהושוע.
הסיפור התחיל לפני חודשיים כאשר שלחת הודעת אישור למתאם השחקנים באופרה הישראלית שהזמין אותי לבוא להשתתף בכרמן (בתור ניצב).
העיסוק שקסם לי לפני עשר שנים כאשר היתי ילד קטן, נובו-תל אביבי עם חלומות על הוליווד, הפך ברבות השנים להשלמת הכנסה של בן דור ה-Y, קשה יום.
אני אוהב את האופרה, אני אומנם ניצב, אין לי תפקיד, אני מכניס מגשים עם כוסות יין, יורה באנשים או עומד במשך שלושים דקות עם רומח, אבל עדיין יש בזה קסם.
למרות שאני הולך ונשחק עם השנים, חברים ובני משפחה ממשיכים לקנא בי. בעוד אני התרגלתי לתפאורות הגדולות, לתזמורת הענקית המנגנת מרחק יריקה ממני, לתלבושות הבלתי אפשריות ולהילה שמסביב, מבחינת רוב מי שמכיר אותי, עדיין מדובר בעולם קסום ורומנטי.
בפועל, מאחורי הקלעים המקום הפך למעין חמ”ל של שחקנים אמביציוזים שנקלעים מפעם לפעם לעבודות מזדמנות באופרה עד שמרכז הבמה תקרא להם. במשך השנים יצא לי לעבוד לצד אנשים שהפכו לשחקנים של ממש בתאטרון ובטלוויזה, ורק אני ציפור זקנה נשארתי בקן.
הבקיאות שלי ברזי האופרה, גרמה לי לתמוה על ספרו של א.ב יהושוע ‘ניצבת’, שבו מוצגת דמותה של נוגה שהופכת להיות… ניצבת.
את הספר קראתי שוב, בעודי משתתף בהפקה כרמן.
זמר נוגה
הרומן של א.ב יהושע עוסק בנגנית נבל שחוזרת לארץ כדי לשמור על הדירה של אמא שלה שצריכה להחליט האם להישאר בה עד מאה ועשרים או לעבור לבית הורים בתל אביב. במהלך השהיה נוגה עוסקת בעובודות ניצבות יומיות וממתינה לחזור להולנד כדי לנגן על הנבל שלה.
האפיזודות של הניצבות של נוגה נראות כמו רגעים בסגנון פליני לבין פארסות בסגנון זאב רווח. פעם הגרוש שלה מתחזה לפצוע על סט של סרט מלחמה ופעם הוא מתפלח לאופרה בים המלח כדי לראות אותה סוחבת חמור עם כמה ילדים בעודה לבושה כצוענייה.
אפיזודת כרמן בספר היא מאד קצרה, ועדיין היטב חרה לי לשמוע כיצד הסופר המוערץ מתאר ברישול איום שזה את פרנסתי ומטה לחמי. (טוב, הגזמתי עם הדרמטיות, מתאר ברישום איום את השלמת ההכנסה שלי).
אומנם לא הופעתי בכרמן למרגלות מצדה, אבל אני יודע היטב איך הדברים נשמעים, וכיצד הם מתרחשים במציאות, אני יודע שילדים ניצבים לעולם אינם מנופפים לקהל, ושניצבות לא מגיעות יומיים לפני להופעה, ומודדות את התלבושות והפאה במקום.
הספר התיימר לתאר את האופרה כמו שהיתה באמת, כולל סקנדל הכרמניות שפרשו בחזרה הגנרלית והוחלפו על ידי נעמה גולדמן שזכתה ברגע המפתח של חייה המקצועיים.
למרות הבקיאות במקרה שקרה באמת, הרגשתי שעבודת התחקיר בעניין החיים שלי היתה מרושלת ואגבית.
בחזרה לעלילה-
קשה לכתוב על א.ב יהושוע מאותה הסיבה שקשה לכתוב על שיבוט מגובב וקסום של הפקות ישנות לכדי הפקה שנועדה לרגשה ולטלטל את חובבי הז’אנר, ככה כך ‘ניצבת’ של א.ב יהושוע הוא רומן שבנוי מאוספי עלילות, ותיאורי דמויות שכבר הכרנו ברומנים קודמים שלו. אפילו השיחה המקוממת בספר על כך שאישה שלא מביאה ילדים לעולם היא מעין ‘נכה’, לא ערערה את אמות הסיפים שלי כקורא.
הניסיון להגדיר את משמעות הנשיות ברומן נשמע לי מהצד מקומם ואף מיזוגני במידה כלשהיא. נשארתי עם טעם חמצמץ שגרם לי לשאל האם הסופר יכול להניח לדמות שלו לא לרצות ילדים או שנפשה של הדמות עלולה להפוך משנים לנפשו של הרחם של הדמות. בספר הבא שלו התגלתה לי התשובה.
לקריאת
