ביקורת על ספרה מיכל זמיר -חמש ארוחות ביום-

מעל לכל, ‘חמש ארוחות ביום’ הוא  דוגמה מופתית לרומן שלא יכול להפוך לסרט או לסדרה. ‘חמש ארוחות ביום’ עוסק, אומנם, באלצהיימר, אבל התיאורים שבו מצמררים ומעוררי מחשבה בצורה כזו שכל ניסיון אחר להנכיח אותם עלול רק להחטיא את המטרה.

ראשית ביקורת עליי להתוודות.  הספר של מיכל זמיר הוא מעין סיפור מאחורי הקלעים, פאנפיק על החיים של אודיה קורן. כבר מספר שנים שאני עוקב אחר הסיפור של אודיה ואמא שלה ניצולת השואה וחולת האלצהיימר.

במקרה אחר, לפני כמה שנים האזנתי לשיחה מדהימה של צופית גרנט ואודיה קורן מדברות על התמודדות נפשית. בין אם מדובר בעמותת אנוש או המחלה ממנה סבלה אמא של קורן. הן דיברו, בין היתר, על אחד הספרים שהסביר להן יותר טוב מכל את העניין של ההתמודדות הנפשית. ספר בשם ‘חשכה נראית’ של ויליאם סטיירון. ספר קצרצר העוסק בחווית הדיכאון הקליני ממנו סבל. במקרה של זמיר אני רוצה להדגיש צד אחר, לקרוא אותו כרומן משלים ולכנות אותו- ‘שכחה נראית’.

השכחה והאשמה.

הרומן הקצרצר של מיכל זמיר מזמן אליו אינספור הקבלות והשוואות. לדעתי ההשוואה החזקה מכולם היא לרומן העוצמתי ‘הר הקסמים’ מאת תומאס מאן. הרומן הקלאסי מתרחש על הר מרוחק באיזור דבוס, שוויץ. סנטיריום לחולי ראות. לכאורה אין מה להשוות מחלקה סגורה של אנשים דיימנטים, לבית הבראה.  עם זאת יש איזה דוק שמצוי בשניהם. 

הרומן ‘הר הקסמים’ יוצא דופן מבחינות רבות. אך בין היתר הוא עוסק בהפיכת האדם לסך של חישובים על יציאות מוצקות, חום גוף, ולחץ דם תקין. הרומן של זמיר לוקח את העניין צד אחד קידמה ומייתר את האדם מנוכחות הגשמית. למרות שהרומן עוסק במשפחה המתמודדות הוא שופע בתיאורים של האנשים החולים במחלקה. קליפות אדם. שאריות נטולות זהות, שכל קיומם הוא מעין תקלה של הטבע. הספר הקצר גרם לי לפחד משתק מהסיבות המכורות והידועות. אך עם זאת הוא גרם לי לפחד לוואי. מעין התבוננות ברומן אחר וצדדי שגרם לי לתפוש את  המצב האישי-נפשי של הלוקים במחלה הזו כמעין אנשים שיצאו מכלל שימוש ומכניסים למחסן. כמו המרתף בווסטוורלד עם כל הרובורטים שצריך לתקן. ההשוואה כמובן לא נאותה, אבל היא מציקה ומתחפרת מתחת לעור. הקריאה הדהבדה במקרים מסוימים את הסיפור האישי שלי, כפי שפרסמתי בפוסט כשאני פורים אני לא שמח.

סוד הקסם של זמיר הוא ביכולת ליצור טווח רחב של רגשות במקום שבו שורר היאוש וההמתנה למוות הגואל. המתנה ארוכה ובלתי מתפשרת כמו המתנה לרכבת ללמברג

חמש ארוחות ביום, מיכל זמיר, יצא לאור ע”י הוצאת כתר, בשנת 2018,