כשזה מדובר בפוטין, לא ברור האם סיפור חייו צריך להיכלל בביוגרפיה  עבת כרס או בפואמה אירופאית קלאסית בסגנון קשירת אלסיד והניבלונגים. סטיבן לי מאיירס בחר באופציה הראשונה, וזה עבד  לו די טוב. 

הפעם הראשונה שהבנתי את חומרת ההערצה לפוטין הייתה בשדה התעופה של נובוסיבירסק. היה לי קונקשן של 6 שעות מתאילנד ובמשך הזמן שנותר לי להמתין לטיסה, עברתי בדיוטי פרי.

למען האמת כשרק עברתי את ביקורת הדרכונים, ביקשתי לצאת לרגע החוצה לראות איך בחוץ.  למען הדיוק, באותו הבוקר התעוררתי למזג אוויר טרופי תאילנדי. נקודת הסיום של המסע הייתה בתל אביב עם חמסין של סוף נובמבר. על כן לבשתי גופיה וחולצת פלנל.

בחוץ התחולל מזג אוויר של שואה גרעינית. רק אז הבנתי שמשדה התעופה קל לצאת אבל הכניסה כרוכה בתור ארוך ובידוק ביטחוני. למזלי הרב, אחד המאבטחים הבחין בי והשיב  אותי בחזרה לטרמינל.

את שאר הזמן עברתי בבהייה באינספור המזכרות שנשאו את דיוקנו של פוטין- תיקים, ארנקים, כריות, בקבוקוני אלכוהול חרוטים, פסלים בגודל אנושי. הכל ממותג בפוטין. פוטין רכוב על סוס, פוטין בחלל, פוטין מנשק תינוקות, פוטין בלונה פארק.

אלו היו המזכרות השניות בחומרתן, שכן כל דבר שלא הכיל דיוקן של פוטין היה עשוי מפרווה של חיה סיבירית אומללה. (בקונקשיין השני במוסקבה היו עדיין מזכרות עם תמונות של פוטין אבל באופן הרבה יותר ממותן.) 

זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי  שפוטין הוא סטאלין מודרני. הקריאה בספר הצאר החדש מאת  סטיבן לי מאיירס, הסבירה לי כיצד  פוטין הפך רודנות לאומנות.

בשנת 1991 קרסה אומת ברית המועצות והוחלפה על ידי הפדרציה הרוסית של מדינות עצמאיות. באותן שנים, רעיונות כלכליים ניאו-ליברליים שלטו במערב והמדינה החדשה, ללא ניסיון בכלכלת שוק חופשי,ניסתה להתאים את עצמה אליהם.

נעמי קליין בספרה תורת הזעזועים מסבירה מה קרה; בשנת 1989, לפני טיפול בהלם, חיו בעוני 2 מיליון רוסים. באמצע שנות התשעים 74 מיליון חיו מתחת לקו העוני. בסוף שנות התשעים 80% מהמשקים פשטו את הרגל, שבעים אלף מפעלים ממלכתיים נסגרו ומעמד חדש של מיליונרים. בשנת 2000 נבחר פוטין לנשיא. הוא היה בן 48 וחדש בכלכלה פוליטית בינלאומית והיתה לו קטסטרופה פוליטית וכלכלית להתמודד איתה, והוא בהחלט דאג למיליארדי רובלים. שנכנסו לכיס שלו.

מאיירס מתחיל בילדותו של הרודן העתידי ועובר במהרה לתיאור חייו כקצין ק.ג.ב בדרזדן ועלייתו החפוזה לשלטון. לפי מאיירס פוטין נרתע מדמוקרטיה מוחלטת. על כן שלטונו הופך למעין יד רוחצת יד. מאיירס מצביע על נאמנות כמאפיין המוערך ביותר של פוטין, הן בעצמו והן באנשים אחרים. שלטונו של פוטין מאופיין במבנה ממלכתי וכלכלי שנחשב לאוליגרכיה על ידי המערב, אך בעיניו של פוטין עשוי להיתפס  כמדיניות שתבטיח את ביטחונה של רוסיה על ידי הכנסת חברים נאמנים לשלטון. יותר מכל, הנאמנות של פוטין היא לרוסיה, והנאמנות שלהם היא לפוטין.

התרגום הבהיר של כרמית גיא מאפשר לנווט בין כל ראשי התיבות הרוסיים, השמות המסובכים והאירועים השונים.

בחלק הבא של המאמר, אוסיף שני נושאים מעניינים שהספר השמיט.

הצאר החדש סטיבן לי מאיירס | תרגום: כרמית גיא עם עובד | מרץ 2019 | ביוגרפיה | 564 עמ’ מודפסים