ביקרות על אוסף הזכרונות  ‘החצוף הארצישראלי’ פרקים מחייו של הילד העברי הראשון איתמר בן אב”י.

“תן לי להתרחב ואחרבנם”.

במילים אלו ביקש איתמר בן אבי לרדת לרחוב ולהמיט חורבן על הילדים שלעגו לו. (להתרחב מלשון רחוב, ‘אחרבנם’ מלשון חורבן).

לאחרונה סיימתי את הספר ‘החצוף הארצישראלי’. בתחילה חשבתי שמדובר בספר גאוני מכיוון שמדובר באוסף זכרונות של אדם שנולד לתוך עברית עשויה פלסטלינה. השפה של איתמר בן אבי והאנקדוטות על התפתחות השפה תפסו אותי מהקרביים. אבל משהו אחר בביוגרפיה של בנו של חוזה השפה עשתה בי משהו אחר.

הפרנצ’ייז הישראלי

סיפורו של אליעזר בן יהודה הוא מעין פרנצ’ייז ישראלי. כמו באטמן או סופרמן. אני לא אומר את זה כדי להכביר תשבוחות על ראש מחייה שפתינו, אלא כדי להצביע על גודש העניין בחייו, דרך אינספור פריזמות, בין אם מדובר בהצגת ילדים, או בספרים העוסקים בחייו ופעולו.

לפני כמה שנים קראתי את הספר המתיש דבר עברית! – חיי אליעזר בן יהודה בשני כרכים מאת יוסף לנג. ספר  המתאר את חייו של בן יהודה ברמת פירוט שכללה כל מפגש, כל אירוע, כל ישיבה, וכל התלבטות.

כולנו מכירים את ‘הגיבור לבית אבי’ של דבורה עומר שיצא גם במספר גרסאות להצגות ילדים.

למעשה, סיפורו של בן יהודה  סיפור משפחתי מלודרמטי  לפיו אחות מתחתנת עם גיסה שזה עתה התאלמן, סיפור אהבה נכזבת ללאה אבו-שדיד, ואחים המתים בהמוניהם במגיפה

 האם סוד הקסם של בן יהודה טמון בסיפור הצלחה כנגד כל הסיכויים של ‘משוגע לדבר’ שהקדיש את חייו למפעל שנידון לכישלון מראש והצליח כנגד כל הסיכויים?

אם אשווה את הסיפור של משפחת בן יהודה לסיפור של בנימין זאב הרצל, נוכל לגלות כי יש איפה ואיפה בביוגרפיות של החוזים והמקנגרסים. בנימין זאב הרצל, למשל, מת בגיל צעיר ושלושת ילדיו מתו בדרכים מחרדיות (בין היתר בת אחת נרצחה בשואה).

תהיה הסיבה אשר תהיה, אבקש לפנות לחלק האחרון ולתהיה הניצחת- מה הוא סוד הקסם של ‘החצוף הארצישראלי’.

גבולות לשוני גבולות עולמי

החצוף הארץ-ישראלי, הוא ספר חשוב מאד מבחינות רבות. הן מבחינה היסטורית, הן מבחינת ההתחקות אחר דמות אניגמטית מההיסטוריה של ארץ ישראל.

אני מצאתי בו עניין אחר. הספר עוסק, יותר מכל, בטראגדיה של ילד שנולד לתוך לא מודע. לתוך שפה מאובנת הקורמת עור וגידים תוך כדי התקדמותה. החיסרון במילים, הגמישות, והנזילות של אופן הדיבור, הן החיסרון, הגמישות והנזילות של אופי המחשבה.

איתמר בן אבי סבל באותם הימים מאותה תסמונת שממנה סובלים בני נוער רבים- עילגות מחשבתית. כשהשפה רדודה,, כך גם הביטוי הרגשי מצטמצם.

במקרה של בן אבי מדובר בעילגות אחרת. בעולם שבו המושגים משתנים, הגמלת של אתמול היא הרכבת של היום, המקהלה והתזמורת מתייחסות פעם לקהל המנגנים ופעם לקהל השרים. אין במה להיאחז.   הכל נכון ולא נכון בו זמנית.

אני לא יודע האם אליעזר בן יהודה הרהר או חלם ברוסית או באידיש. אבל לאיתמר הבן לא היה משהו אחר להישען עליו.

גבולות לשונו של איתמר בן אבי לא באים לידי ביטוי באופן נוכח בספר. אבל משהו אחר מאותה מצוקה שב ועולה בכל פעם מחדש. סיפור חייו של איתמר בן אבי הם מעין הקבלה כמעט קלישאתית לתקומת השפה העברית. במסעותיו בקושטא ובפריז, הנשים שפגש, האישה שאהב, המאבק על תקומת השפה. כל אלו מוצגים ביומן שלו באופן תלוש, אגבי. חיים שלמים של ניסיונות להתחקות אחר מהפכנים ואחר אידאלים שכבר אינם קיימים.

החצוף הארצישראלי – פרקים מחייו של הילד העברי הראשון איתמר בן אב”י יצא לאור ע”י הוצאת ידיעות ספרים, בשנת 2016, מכיל 336 עמודים