אני לא זוכר מי אמר ש-‘תאטרון טוב הוא מסע בעקבות האמת’. כשאני חושב על כך לעומק, כל דרמה טובה בהיסטוריה הציגה מסע בעקבות גילוי כלשהו- אדיפוס עם מקור המחלה שפשטה על העיר, ג’ו קלר (ב-‘כולם היו בניי’) מתגלה כמי שמכר את הצילינדרים התקולים לחברת המטוסים שבה בנו הטייס התרסק. עם הזמן גילויים וסודות הפכו לקלישאה תאטרונית.

ברובד הפנימי יותר דרמות אחרות מציגות חיפוש אחר גילויים הקשורים לדמויות- מקבת’ מציג את האמת על דמותה של ליידי מקבת’- למרות שנדמה לנו שהיא יודעת מה היא עושה כשהיא שולחת את בעלה לרצוח את המלך, היא קורסת תחת האשמה ומשתגעת. במחזות של חנוך לוין הסוד הקבוע הוא האפסיות של האדם- מרבית הדמויות של חנוך לוין מתגלות במשך הזמן כאפסיות: זוג האוהבים מתגלים כעוינים זו לזה בסופו של דבר, האדם הבטוח בעצמו נחשף כתלותי.

 

הסדרה ’13 סיבות’ יוצרת  קוראלציה מופלאה בין שני המסעות האלו- חידת מותה של האנה בייקר וחידת זהותו של קליי כנער מתבודד ומסוגר אשר מגלה בתוכו אומץ, תעוזה וקור רוח.

במקור מדובר בספר קצר לנוער אשר מוצגת בו העלילה של הסדרה בגרסתה המצומצת- קליי רוכב על אופניו ברחבי השכונה במשך הלילה ומאזין לטענותיה של האנה אשר הולכות ונשמעות קנטרניות יותר ויותר.

העיבוד של נטפליקס לסדרה, לקח את הרעיון הגולמי והכתיבה הבוסרית של ג’יי אשר והופכת אותו ליצירת מופת בשל שלוש סיבות סיבות עיקריות-

א. כתיבתו של ג’יי אשר מתמקדת בהאשמות של האנה, מונולוג רציף אשר מטיח באופן ילדותי העלבות כלפי החברים שהפנו עורף. במשך הסדרה נוכח הצופה לראות את הדברים קורים מעצמם, את הבוגדנות והדו פרצופיות של החברים מבלי שהאנה תקטרג. הקריינות המלווה את הסדרה מציגה את הרגשות של האנה, ותיאורים קצרים של רצף העלילה.

ב. בספר מתואר קליי במשך מקטעים קצרים המקשרים בין חלקים שונים של המונולוגים של האנה- ‘עצרתי לנשום עמוק, ראשי הסתחרר, בלעתי רוק’ וכו’. בסדרה הכרתי את הדמות של המאזין והבחנתי בו משתנה נוכח ההאזנה, כמו כן הכרתי את ההורים של האנה וצפיתי בתגובה שלהם לאובדן. אפילו החברים לכיתה שעליהם הסיפורים סופרו מוצגים כדמויות שאני יכול לכעוס עליהן להתנגד למעשיהן, ובעיקר להבין אותן.

ג. הסדרה מעבדת את העלילה  לתרבות השיימינג והבריונות המקוונת אשר הפכו למרכז הפעולה המרכזי של האלימות בקרב בני הנוער. ההחלטה להשאיר את הקלטות כפי שהן ולא להפוך אותן לקבצי MP3 במייל היא החלטה אמיצה ולא מובנת מאליה.

מעבר לסיבות שמניתי להלן אני רוצה להדגיש את הרעיון של ההתאבדות כרעיון מכונן של הסדרה. בעוד הספר מדבר על כך שהאנה בלעה גלולות. בסדרה – האנה חותכת את הוורידים בעזרת סכין גילוח, סצינה גרפית מאד שגזלה ממני כמה לילות של שינה.

 באינטרנט נתקלתי במספר כתבות העוסקות בשאלה- ‘האם הסדרה מעודדת מקרי התאבדות‘. לדעתי ההצגת ההתאבדות של האנה מעבירה מסר שלילי. האנה מתייחסת להתאבדות העתידית שלה בתור משהו רומנטי, הרמת ידיים ושקיעה אל תוך מוות שקט, הרפיה ושיכחה שהן המרפא היחיד לסבל שסבלה ולבדידות שחוותה.

בפועל ההתאבדות שלה לא פותרת כלום אלא יוצרת עוד סבל, עוד כאב, עוד אינטריגות ועוד פחד. ההורים שלה מוצאים אותה מתה באמבטיה. מרבית החברים שלה מתכחשים לחלק שלהם בהחלטה של האנה. התקווה היחידה הנעוצה בסיפור היא קליי שמגלה את החיים והופך את המאבק לצדק למאבק פיזי, יומיומי ומתמשך, חוטף מכות ומדמם בזמן שהוא מחייך וקורן מאושר. תוך המאבק לזכרה של האנה- קליי מציל את עצמו, מעניק נקודות אור להורים של האנה ולטוני. האנה חשבה שהמוות שלה יהיה ניצחון, אבל לא כך ניתן להציג ניצחון אמיתי.

יש מי שיטען שאני מעלה טיעונים בסגנון  ‘האשמת הקורבן’. יכול להיות שהטיעונים האלו נכונים. אם האנה נאנסה באופן שלא ישאיר מרפא לנפש שלה ויהיה הגאולה היחידה לחיים של סבל וכאב, יכול להיות שאכן התאבדות היא מוצא אחרון. כיום ישנן מדינות המתירות המתת חסד לבעלי דכאון כרוני אשר לא ניתן לריפוי.

אבל האנה החליטה לתת הזדמנות אחרונה לחיים, היא תלתה את ההחלטה הסופית ביועץ בית הספר שלא הבין את המקרה לעומק, הניח שהיא הסכימה לשכב עם מישהו והתחרטה, והמליץ לה ‘לעבור הלאה’.

לאורך כל הסדרה (והספר) האנה היא בחורה אינטילגנטית שקולה והגיונית. לא ניכרים בה סימנים של דכאון או אובדנות אשר מתפרצים בשלוש עשרה פעימות עד להתפקעות הסופית. אובדנות מושרשת וחוסר תקווה או תוכלת לחיים ניתן למצוא בספר האוטוביוגרפי חשכה נראית מאת ויליאם סטיירון. בספר זה מתוארת מחלת הנפש ממנה סבל באופן מפורט.

שלוש עשרה הסיבות של האנה הן שכלתניות, מתובנתות והגיוניות. לאורך כל העלילה לא ראיתי את האנה באמת זועקת לעזרה, או מנסה להיאחז בחיים. ההחלטה להשאיר את גורלה בידיים של יועץ חצי-מקצועי היא החלטה המעידה על הפזיזות והילדותיות הנעוצה במעשה. הבגרות ושיעור הקומה כאמור- מתגלמים בקליי.

הסדרה הסתיימה עם סוף סגור יחסית מלבד פתח צר מאד לעונה הבאה. קברניטי נטפליקס יצטרכו לעבוד קשה מאד על מנת להצדיק עוד עונה לעלילה שכמעט פתרו לחלוטין.

למרות שהעונה נוספת תשתחרר באופן סופי מכבליי הספר המקורי, אני משוכנע שהיוצרים יודעים מה הם עושים. עצם השימוש בפלסטר על המצח של קליי כדי להבדיל את הפלאשבקים מההווה מעיד על גאונות בהנגשה של דרמה. גאונות תצטרך להשתדל מאד להיכשל בעונה הבאה.