הסרט 1917 הוא ללא ספק הישג קולנועי מרשים. השוטים bארוכים שאמורים לראות כאילו כל הסרט מבוצע בתנועת מצלמה אחת הפכו אותו למונומנט מפתיע שטובים ממני כבר היללו ופארו.

מרכז הסרט הוא בסיפור נוסח מיכאל סטרוגוב על השליח שובר את התלאות בדרך כדי למסור את המסר הגורלי. כעת מדובר בצמד חיילים היוצאים להעביר מסר דחוף על מלכודת שהגרמנים טומנים לצבא הבריטי, זמן קצר לאחר הנסיגה הגרמנית לקו הינדנבורג במהלך מבצע אלברריך.

במהלך השוט הרציף (לכאורה) שבו צולם הסרט, התפרש שחזור  שדות  הקרב המדממין משנות מלחמת העולם הראשונה, אחרי שהתותחים נדמו ונותרו רק גוויות טריות וריח של עשן.
למרות את הדרמה הגדולה, כבר בתחילת הסרט הרגשתי  פקפוק קטן גרם לי לצפות בו באור שונה ומביך.

יש פה מישהו על הקו?

בשלב די מוקדם של הסרט הבנתי שההחלטה לצלם את הסרט בשוט אחד תשתקף בעלילה באופן משמעותי.
גם המרחק של המסע המתואר בתחילת הסרט גרם לי להבין שהמסע יכלול כמה קיצורי דרך. (אני זוכר  18 ק”מ, ולא מצאתי ברשת את המרחק המדויק).

החדש מפני עלילה מהונדסת עלה בי לאחר כמה סצינות מסע..

בדרך להעברת המסר תוכננו מראש כמה מסלולי מכשולים בסגנון ‘הוגו’, משחק הילדים הפופולרי משנות ה 90. לחמודים מבין קוראיי שנולדו רק לאחרונה (או מוקדם באופן מופרז), הזכיר את השוx הגדול של שנות התשעים, משחקי טלוויזיה בהם המנחים היו מתקשרים לצופים בבית, ואלו שיחקו במשחק אינטראקטיבי דרך הטלפון הקווי.( ארבע שמאלה שש ימינה.)

כבר אחרי סצינת התעלות הנטושות ,בתחילת הסרט ידעתי שעוד יגיעו לנהר, לעיר חרבה או שוחות נוספות. הימרתי גם על מירוץ במערה או על מסילת רכבת  (לא אתפלא אם היו סצינות כאילו שירדו בעריכה).

הסרט 1917 הוא יצרת מופת אבל הוא מהונדס מדי עבורי. יותר מדי מקריות בתסריט אחד. קצת כמו סרט מצוייר שבו המטוס מתרסק בדיוק על האסם בו הגיבורים שוהים. עלילה שלא משאירה קצוות פתוחים, כמו מיימיה מלאה בחלב שניתן לתינוקת חסרת שם.

ברשותם, אסיים עם התינוקת נטולת השם. אני מהמר שזו  סבתא של ליסה אנג’ל, נציגת צרפת 2015 לאירוויזיון ששרה את הבלדה העוצמתית ‘לא אשכח’, על כפר שחרב במלחמת העולם הראשונה ונבנה מחדש. גם בלי לדעת צרפתית זה מצמרר!!