בעבר הצהרתי באחד הפוסטים שלי על כך שאני משתומם על כך שבמסגרת לימודי התואר השני שלי במידענות אני נדרש לכתוב תזה המתבססת על שיקולים מתמטיים ותצוגות סטטיסטיות. ניסוחי שאלות בסגנון של ‘מ-1 עד 10 מה המוטיבציה שלך להאזין לספרים מוקלטים’ או ‘דרג בין 1 ל-10 עד כמה אתה מסכים עם הטענה שצריך להכניס ספרים מוקלטים לתוכנית הלימודים’.
בשלושים שנותי שבעתי חינוך ממוסד מן הקצה אל הקצה. בתיכון למדתי לבגרות מורחבת ומהוקצעת (שירדה לטמיון בגלל יחידה אחת בודדה במתמטיקה שהדיסליקציה שלי לא איפשרה לי להשלים), ולאחר מכן תואר ראשון במדעי הרוח, החברה הדשא וה-‘אמא עשיתי תואר, לא הצלחתי בחיים, אפשר עכשיו להוציא דרכון פולני ולהגר מכאן?’.
לעוקבים אחר הפוסטים האחרונים שלי, בוודאי הבחנתם בכך שריבוי התארים והתעודות שלי לא מניח לי יותר אוכל על הצלחת, או יותר בגדים בארון או חותמות בדרכון.
את שתי המגרעות האלו רועי יוזביץ הצליח להפוך למעלות בספרו ‘מהפכת ההשכלה’.
לפני שאגש לביקורת עצמה של הספר אבקש להדגיש עניין קטן באשר לאופן הקריאה בו. הספר ‘מהפכת ההשכלה’ הוא ספר די חדש, טרם הוקלט, אך עם זאת מצאתי דרך שלישית להאזין לו: את הספר סרקתי בעזרת הטלפון הנייד, ובעזרת תוכנת להמרת תמונה לטקסט (OCRׂ) העתקתי את הכתוב למנוע ההקראה והדיבור ‘עלמגו’. לספר האזנתי במלואו בעזרת קול אנושי שהגיש לי את הכתוב- אם זו לא מהפכת ההשכלה אז מה כן?!
הנושא שתמיד רציתי לחקור
אחד הדברים שמשכו אותי יותר מכל בתחום המידענות הוא הקרבה לידעה. אני חובב חפירות ברמות של- להאזין לספרים על מלחמות העולם לפני שאני הולך לישון ולמחרת בבוקר להמשיך מאותה נקודה בדיוק מהשלוק הראשון של הקפה. לו היתי יכול לחקור אופנים שונים של צריכת ידע באופן איכותני, עם נושאים שונים ומגוון של דפוסי חשיבה, הייתי בוודאי מתקדם עד לדרגת פרופסור בקלות. מכיוון שאני, כאמור, צריך להטריח את עצמי בחישובים וסטטיסטיקה חלום האקדמיה ימשיך להיגנז עד שאמצא דרך לשתיל לעצמי אונה נוספת, או להגדיל את קיבולת הרטלין שאני נוטל.
רועי יוזביץ סוקר בספרו ‘מהפכת ההשכלה’ את שרושי תפישת הידע וצריכת המידע עד לשנים האחרונות. ישנם כמה פרקים המתאים את הנגישות של אנשים לידע בתקופות שונות של ההיסטוריה עד לפתחו של עידן האינטרנט.
בתור ספר על ההיסטוריה של צריכת המידע והידע מדובר בספר מרתק.
עם תואר שלישי (כבר) לא הולכים למכולת
מהצד השני, הספר של רועי ינוביץ’ מסייע בעצות פרקטיות לגבי העתיד של ההשכלה האנושית. לפי ספרו- האוניברסיטאות חיות על זמן שאול. יותר ויותר אנשים מבינים כי את היציבות הם כבר לא ימצאו במגדלי השן האקדמיים. תארים עולים עשרות אלפי שקלים אך מזכים את בעליהם במשכורות ממוצעות. מי שרוצה להמשיך לתחום המחקר והאקדמיה מוזמן לסיים דוקטורט תחת מלגות קיום צנועות, להמשיך לפוסט דוקטורט לחו”ל ולשוב לארץ (בדרך כלל עם משפחה וילדים), מובטל, ללא פרוטקציות בסבכיי האקדמיה שיאפשרו תקנים וכיתות לימוד. בקיצור- פריבילגיה לאנשים עשרים עם יותר מדי זמן פנוי.
מן הצד השני יוזביץ’ מצביע על מספר נבואות אופטימיות באשר לאופן שבו אנשים יכולים ללמוד נושאים מבוקשים בעזרת קורסים אינטרנטיים (MOOC) אשר מאפשרים קבלת הסמכות שניתן לצרף ללינקדין. האופציות האינטרנטיות מאפשרות לאוניברסיטאות להגיע ליותר תלמידים, ולאפשר לטובים מבינהם לקבל את ההכרה המגיעה להם (כאמור בעיקר לימודי תעודה, למעט מספר תארים שכבר ניתן ללמוד אותם אונליין).
הספר ממשיך בעצות בענייני אופני חשיבה, תרגול ולימוד, שינון וסיכום של החומר (קצת מזכיר את ‘המוח היהודי’ של ערן כץ), ישנם כמה פטנטים שרועי יוזביץ’ מעלה שהיתי שמח ליישם את עצמי בשעות היסורים והתופת בהן למדתי לבחינות הבגרות.
הספר ‘מהפכת ההשכלה’ מאפשר הצצה למתעניינים של היום באופנים בהם נצרוך ידע ומידע בעוד שנים ספורות. מלבד קריאה מאד מהנה (מלבד כמה חלקים של גרפים שגרמו לי להסתדקות של האונה הקדמית), הספר משיא עצות מצוינות באשר לאופן שבו כולנו נוכל לשפר את קורות החיים שלנו ואת תחומי הידע וההתמחות.
נוסטלגיה ישראלית
סוף עצוב
תחושת האופוריה מהספר ‘מהפכת ההשכלה’ התפוגגה כלעומת שבאה. לא בגלל שגיליתי שהדברים הכתובים בספר הם שגויים. הצרה שנחתה על ראשי יומיים לאחר שסיימתי את הספר הגיעה מכיוונו של ספר אחר בשם ‘השולטים בעתיד – הון-שלטון, טכנולוגיה, תקווה’ מאת רועי צזנה שאומר- ‘אתם יכולים להיות חכמים כמה שתרצו, בסופו של דבר יבוא רובוט ויהפוך אתכם למיותרים’. על כך ארחיב בפוסט נפרד. בקרוב
