המחזמר הראשון בו צפיתי ב-‘חג המחזמר’ בבת ים הוא ‘משיח עכשיו’ מאת  אפרים סידון ובבימויה של שירית לי וייס הלחנים של יונתן כנען. . במחזמר השתתפו הנרי דוד , אתי וקנין, קובי מרימי, תום חודורוב, רועי מלכה, ניר שיבר

השנה ניכר כי רמת הקושי עלתה. המחזמר שאותו כתב סידון לפני 15 שנים שכב במשך שנים רבות במגירות של התאטראות הגדולים בארץ. לראשונה (לפי מה שזכור לי) הוצג מחזמר שלם המבוסס רק על שירים (כמו עלובי החיים למעשה). לאחר שצפיתי בכל מחזות הזמר שעלו בפסטיבל בשנים האחרונות, אני כמעט משוכנע שלא נראה עוד מחזמר 100% מוזיקה.

באשר למחזמר- ‘משיח עכשיו’ אתחיל בהסרת הכובע למול אפרים סידון שלקח את אחד הסיפורים המרתקים ביותר והנשכחים ביותר של ההיסטוריה היהודית- שבתאי צבי, וחפר בתוכו כדי למצות את הסיפור עד תומו ולחלץ את הדרמה במלוא כוחה.

בעבר עסקתי בשבתאי צבי בפודקאסט שלי ‘עושים רוח’. לאחר שקראתי הרבה מאד על משיח השקר אני יכול לומר די בוודאות כי המחזמר היה נאמן מאד להיסטוריה מלבד עיבוי דמותה שלה שרה צבי, אשתו של שבתאי. 

באשר לעלילה לכשעצמה, אפרים סידון עשה עבודה מוצלחת מבחינת תהליך בניית הדרמה, אך עם זאת המחזמר היה מעט ארוך לטעמי (אני לא זוכר מתי לאחרונה היתה הפסקה בחג המחזמר.).  דמותו של נתן העזתי שהיה נקודת מפתח בסיפורו של שבתאי צבי הופיע מאוחר מדי והזכיר יותר את ג’אפאר מאלאדין.  למרות שעבודת דרמטורגיה היתה יכולה לפענח צדדים נוספים בדמותו של צבי ולהעשיר את הסיפור, עבודת הכתיבה של סידון היתה טובה. עם זאת, החריזה והשנינה של סידון לקתה מעט בחסר. הטקסט לכשעצמו- מוצלח. בחג המחזמר נתקלתי כבר בחרוזים שחוקים יותר ובמשלבים מטרידים יותר (מחזות זמר לא מעטים לקו במחלת כותבי השירים. זו אשר גורמת לכותבי שירים את החרוז במשפט לסוף להעביר. את כל המבנה התחבירי של העברית לשנות, ולגרום אי נוחות לצופים שאת העלילה להבין מנסים). במחזמר חיפשתי את העברית של סידון, המוכרת מאוזו ומוזו מכפר קקרוזו, מעלה קרחות,  וגם השירים של ‘ניקוי ראש’.  

המוזיקה במחזמר היתה מוצלחת מאד. וודאי היה מדובר במשימה קשה מאד להלחין מחזמר שלם וארוך במיוחד (ולא רק מספר שירים). המוזיקה הצליחה להנכיח בצורה מוצלחת את האופן לפיו הבשורה על שבתאי צבי פשטה כמו אש וסחפה אחריה מאמינים רבים.

הבימוי של שירית לי וייס היה אמיץ מאד. כך למשל שילבה שחקנים מאחורי וילונות חצי שקופים לצד צמצום הבמה. למרות התקציב המצומצם, שירית ידעה להפוך את העלילה הדרמטית לאירוע בימתי מרהיב. 

צוות השחקנים הציג ערימה של כישרונות: בן נפתלי המככב ב-‘ימים רגילים’ בקאמרי גנב את ההצגה. רועי מלכה ששיחק את הסולטן והיפנט את הקהל עם סקס אפיל מטורף ויכולות מוזיקליות מציונות. הנרי דוד בתפקיד הראשי הכניס את הזרות והמלכותיות של תאטרון גשר לתוך המחזמר המודרני. מעל לכולם בלטה אתי וקנין בעלת העוצמה הקולית האדירה והדרמטיות המשתפכת. משה קפטן- לתשומת ליבך!.