החיים הם תקופה קשה אבל לפחות אפשר לספר עליהם סיפורים מצחיקים .
הספר של חנוך דאום החיים הם תקופה קשה איפשר לי, ולו לרגע, להציץ לתוך מוח מתוסבך ולגלות בו את הבבואה שלי.
בביוגרפיה הראשונה ‘אלוהים לא מרשם’ חנוך דאום הציג את אחד הטקסטים המכוננים של המחשבה היהודית הפוסט-פוסט-מודרנית. במילים אחרות דאום נתן לילדים דתיים את הלגיטימציה לאונן מבלי לחשוש שהשמיים יפלו עליהם. יתר על כן, חנוך דאום הציג סיפור של בני נוער שקופים. אלו שלומדים נוער במערכת תורנית ומתחנכים, לעיתים , לבורות ונושאים את ההשלכות.
במהלך הקריאה בספר החיים הם תקופה קשה גיליתי שחנוך דאום אפילו השתומם על התגובות הרבות שקיבל מבני נוער אשר חבו לו את שלומם הנפשי. עם זאת, באותו הספר ממש המחבר קיבל הזדמנות להמשיך להשמיע קולות מושתקים אבל אפילו לא היה מודע לכך.
עבורי החיים הם תקופה קשה היה יוצא דופן, בעיקר בזכות הגשר התרבותי וההסבר של דקויות החיים בישוביי הספר של רמת הגולן של שנות השמונים. בתור מי שלמד בקיבוץ בנגב, ושרץ בספריה, בסוף שנות התשעים. עם זאת, אלו לא החיים הפסטורלים שנגלו לפניי.
—————————————פרסומת———————————–
—————————————————–
כדי להסביר את הטענות שלי, אפנה לאיגרת שכתב חיים נחמן ביאליק מישבית וולוז’ין בשנת תר”ן (1889).
“על חטא שחטאו אבותי באנס וברצון, ועל חטא שחטאו לפנַי באמוץ הלב; על חטא שחטאו לפני בבלי דעת, ועל חטא שחטאו לפני בגלוי שבסתר… וע”ח שחטאו לפני בדעת ובמרמה, וע”ח שחטאו הורי ומורי בזלזולי, וע”ח שחטאו בחזק-יד, וע”ח שחטאו בטפשות הלב, וע”ח שחטאתי ביודעים ובלא יודעים, ועל כלם אֱלהַּ סליחות סלח להם, מחל להם, כפר להם.
ועל חטאים שאני עולה עליהם עולה כליל…
ועל חטאים שלא אני חיב עליהם חטאת…
ועל חטאים שנתחיבתי עליהם רק יורד ויורד…
ועל חטאים שהורי בודאי חייבים עליהם אשם.
ועל חטאים שהֻכיתי בחיים מלקות ומכות מרדות, בין שהייתי חיָב, ובין שלא הייתי חיָב, בין שיש בהם “קום ועשה” ובין שאין בהם אלא מצות “לא תעשה”– על כלם תסלח ותמחול ותכפר להם, כי אתה סלחן ומחלן וכו’ וכו’ וגו’.”
https://www.youtube.com/watch?v=HuDYCbqD0z4
בכל דור ודור, אנשים מוצאים את עצמם למול ארון הספרים ומשתוממים כיצד דווקא האנשים שנשבעו אמונים למערכת הצדק היהודית ולמצוותיה- לא רואים את הנשכחים והעזובים שנותרו ללקט מפאת השדה התודעתית והמחשבתית.
כאשר חנוך דאום מופיע בטלוויזיה, תסמונת הטורט – איתה הוא מתמודד, ניכרת לעין (תסמונת המוזכרת ברומנים שכתב). עם זאת, התסמונת המהותית שאיתה חנוך דאום מתמודד, היא תסמונת נוירולוגית, רבע לאספרגר, אוטיזם בתפקוד גבוה מדי.
אני לא מאבחן במקצועי. עם זאת אני מתמודד עם תסמונת דומה או מקבילה, בשם ‘תסמונת האונה הימנית’ או ‘לקות מרחב וזמן’. זה קצת כמו הראדר שיש לנשים בהריון ולגייז. כבר זיהיתי בעבר את כריס רוק כמתמודד עם התסמונת, מתברר שזה היה נכון.
https://www.youtube.com/watch?v=x3GW2U7_zcI&t=15s
חנוך דאום ספר לי על עצמי
חנוך דאום לא אובחן באופן רשמי, כפי שהוא מתאר במהלך הספר. עם זאת הוא מציג שרשרת של תסמינים המזכירים את התסמונת- סרבול בפעולות הפשוטות ביותר (כמו השחלת חוט במסיכה) , הקושי בהתמצאות (כפי שתיאר את אחד הניווטים בגולן, פסגות הידע המרשימות לעומת תהומות של בורות, הסיחי דעת וקושי בהבנה של מצבים חברתיים.
החיטוט בתסמונת הנוריולוגית של חנוך דאום לא נועדה, כאמור, לסלף דיאגנוזה. אני רק מחפש מישהו להצביע עליו, ולהגיד- ‘אני כמוהו’. התחושה שלי, בתור אדם אשר מתמודד עם תסמונת האונה הימנית היא שאני נמצא לבד במערכה.
תמיד אמרו לי שכולם מסביבי דיסלקטים ושאר אבחנות, אבל בכל זאת עברו בגרות. אני נפלתי על יחידה במתמטיקה.
כשלתי בניסיון ללכת בתלם, ולהתפשר על קריירה ממוצאת. חשבתי שהחלמתי מהתסמונת כי הלכתי לטיפול ממוקד שעזר לי ליצור קשרים חברתיים. חשבתי שהקשיים שלי מסתכמים ב- “קושי בישיבה בכיתה”, או “קשיים התמצאות במרחב” או “בעיות מוטוריקה עדינה”.
אף אחד לא אמר לי לוותר מראש על כסף קל במלצרות, הייתי צריך להיזרק מהחפיפה השלושים במספר כדי להבין את זה. מצד שני אף אחד לא אמר לי שאוכל להאזין לספרים מוקלטים במהירות כפולה ולזכור פרטים מהותיים לטווח ארוך. הספרים המוקלטים היו העוגן שלי. אוזניית בלוטוס קטנה וספר קולי גרמו מעמד כמעט בכל השלמת הכנסה בה עבדתי: בסידור ספרים בספריה, בדלפקים של מוזיאונים. האוזנייה הקטנה הייתה איתי על במת האופרה, בתור ניצב, תוך כדי הופעה. הטלפון היה מושתק בחדר תלבושות הסמוך ואני מאזין בבלוטוס להארי פוטר כשברקע כרמן מפרקת מפעל סיגרים. אפילו בזמן סיורי סגווי, בין נקודת הדרכה אחת לאחרת.
אפרופו סגווי, זו הזדמנות להמחיש איך התסמונת נראית בראייה לאחור, וכיצד בראיה לעתיד אבקש- חנוך דאום ספר לי על הכישלונות העתידיים
בתור מדריך טיולים בעל ניסיון רב וללא הסכמה, יכולתי להמשיך את פרנסתי בסיורי סגווי. עבודה מצוינת לאנשים שאוהבים לדבר. זה היה אוגוסט, בחוץ שררו 40 מעלות חום ואני הייתי חייב לדאוג שכל המכשירים בסיור יהיו טעונים, אקח את השלטים של אותם הכלים בלבד, לא אבלבל בין שלט של סגווי 6 לשלט של סגווי 9, כדי שלא יכבה מכשיר סגווי בסיור אחר ובמקום אחר, ויהרס לאנשים הסיור כי לא יהיה איך להדליק את המכשיר הכבוי.
בהפסקות, במקום ללכת לשירותים הייתי דואג לסדר של הכלים, ולסוללות הטעונות.היה חם, לא הפסקתי לשתות אבל גם הייתי צריך ללכת לשירותים. בסוף השגתי קטטרים. זה היה מסורבל כי הנסיעה לא הייתה חלקה אבל התמודדתי. לא חשבתי שהקושי שלי מהותי, והאשמתי את עצמי שלא הייתי יעיל מספיק, והמשכתי להתבלבל בין המספרים.
זו הסיבה שאני מבקש ממך, חנוך דאום ספר לי על עצמי כי אני רוצה להבין מול מה אני מתמודד.
חשבתי שהפשרות והניסיון ללכת בתלם ישתלמו בסופו של דבר. באותו קיץ של הסגווי עבדתי שעות ארוכות במטרה לחסוך לרומן ביכורים, אבל בסוף השקעתי אותו על תואר שני מיותר. באותו התואר, שוב, ניסיתי להסביר את הבעיות שלי, והתגובה שקיבלתי הייתה בערך “אנחנו לא מכירים בעיה כזו, אז היא לא קיימת”.
המודעות לתסמונת האונה הימנית כל כך מועטה, שאפילו אני לא הבנתי את המשמעות שלה לעומק. למעשה, עד לתקופה של תחילת הקורונה. התחלתי לשוחח בקביעות עם קולגות לתסמונת מהארץ ומחו”ל, כולם תיארו תסמינים שקשורים אליי ולא הבנתי לגבי עצמי.
חודשים ספורים לאחר מכן קראתי את ספרו של דאום, ונחשפתי לשרשרת תיאורים שמזכירה לי המון מעצמי ומקולגות לתסמונת. זו הייתה הזדמנות להיכנס לתוך ראש של מישהו אחר שהוא קצת כמוני, בהמון מובנים חיוביים, אבל גם בקשיים יומיומיים שאני לא מצליח להתגבר עליהם.
אני זקוק לקול של חנוך דאום, כי לא כל ‘ילד שלי מוצלח’ יכול להשתלב בתקשורת או בתחומים בהם הידע והמוח של אנשים כמונו- רלוונטיים. תקופת הקורונה גרמה לי להבין ששלושת הרומנים שהצטברו לי במגירה- לא יגיעו לשום מקום, כי הסיכוי שלי לשרוד מימון המונים קטן מהסיכוי של טראמפ להוכיח זיוף בבחירות.
למעשה הייתי רוצה לשאול את חנוך דאום איך היה מצליח להוציא ספר בעילום שם, ללא עזרה. רק הוא לבד מול אתר ההד סטארט, עם הרשימות והטבלאות. האם ספר מופלא כמו ‘החיים הם תקופה קשה’- היה מצליח לצאת לאור אילו המשימה הייתה מוטלת על כתפיו של דאום בלבד?. אני חושב שלא.
