אני זונת תשומת לב, קבל עם ופייסבוק. לא אפספס שום הזדמנות להצטלם עם כובע מגניב ותעודת הצטיינות, זוג הורים מחייכים וחצי בורקס נגוס ביד.

עם זאת, אחת ההזדמנויות המופלאות שלי לחגוג סיום של לימודים לא נראה לי מעניינת מספיק או כדאית מספיק. למעשה, למרות שהלימודים הסתיימו פורמלית בשנת 2014, את התשלום האחרון פרעתי רק בשנת 2016. בשנה שעברה הוזמנתי לטקס בעודי מתחיל את התואר השני, וכיום בעודי מסיים את אותו התואר אני שמח על כך שלא הלכתי אליו ולא לטקס החלופי שהוזמנתי אליו השנה.

יותר מכך שאני זונת תשומת לב, אני חפרן בלתי נלאה. לא פעם הצהרתי על עצמי שאני הברווזון המכוער המודרני- הברווזון האידיוט.

שנים של לימודים במערכת החינוך ומסקנה עגומה שאני סתם שלומפר-לא-יוצלח. אם אני זוכר את כל שמות ערי הבירה של כל אפריקה ואירופה אבל אני לא זוכר את לוח הכפל (בכיתה ד’) אז כנראה שהבעיה היא אצלי. כבר בשלב מוקדם ידעתי שהבעיה היא לא אצלי, ועשיתי ככל שביכולתי כדי להוכיח את ההפך.

בתיכון הגברתי שתי מגמות ועבודת גמר. 35 יחידות לימוד, אבל לא קיבלתי תעודת בגרות, והיום אני מסיים את התואר השני.

אני לא רוצה להתהדר בתארים שלמדתי, כי הם לא מעידים עליי שום דבר. למדתי יותר בהזאנה לפודקאסטים וספרים מוקלטים בנסיעות לעבודה מאשר בלימודים עצמם. צמצמתי את עצמי למינימום ודבקתי בלקוניות ומליצה אקדמית יבשושית כדי ‘להצטיין’. ההצטיינות שלי היתה על כך שהרחקתי ממני את החומר הנלמד כמו שילד מרחיק נשיקה מדודה.

בתואר השני שלי, בשנתיים האחרונות, הרגשתי כמו הסיפור השלישי בסיפורי גוליבר. הביקור של הגיבור מאת ג’ונתן סוויפט שמדיע לארץ האקדמיים שזורקים לקיבינמט כל מי שמעז להעלות על הדעת רעיונות רלוונטיים או שימושיים. במשך שנתיים השקעתי יותר מאמץ מנטלי וסוגסטיות אינטלקטואליות , לא בלימודים, אלא בהתגברות עליהם.

חשבתי לעשות תזה כדי להוכיח לכל המקטינים והמקטננים שללא תעודת בגרות הגעתי גם לדוקטורט. אבל כבר אחרי חצי שנת לימודים התברר לי שבגלל הפרש של שלוש נקודות לא אזכה להגיש אפילו תזה. למרות הכל האירוניה הכתה בי שוב. ברבות השנים למדתי להעריך את השווי שלי, והוא לא מסתכם בחבישת כובע מרובע.

בעבר רציתי להיות שחקן. הבנתי שכשחקן מתחיל עדיף לא להשתתף בסרט בכלל אם אני משתתף בו כניצב.

כשהיתי בן שתיים עשרה נולד אחי הקטן. כשסיימתי את כיתה י”ב הוא התחיל את כיתה א’. כעת שאני מסיים את התואר השני שלי הוא מסיים את כיתה י”ב.

אח שלי הוא ההוכחה לכך שאפשר להנות מכל העולמות- להיות ספורטאי מצטיין, אחד מהחבר’ה, לא אווטסיידר, אינטילגנט, מנהיג מלידה שנוסע פעמיים בשנה לחו”ל על חשבון עמותות לקידום הנוער של העתיד. קלישאה של טינייג’ר אמריקאי מצטיין.  אין אדם שאני מקנא בו או מפרגן לו יותר.

בשנה האחרונה התאמצתי לשרוד את סיום התואר כמו ניצול ספינה טרופה שמנסה להישאר מעל למים עד שיגיע כוחות החילוץ.

במקביל התברר שאחי עבר חוויה דומה. אני לא מכיר את הפרטים אבל האטימות, הקטנוניות והשיבוץ המוגחך של אנשים לפי מדדים מספריים חישוביים קרים נותר כפי שהוא.

במשך כל הזמן הזה, במשך כל החיים שלי ידעתי שחלק מהתבוסכות בלימודים, עבודה וזוגיות נובעת בין השאר בגללי. הפסדתי הרבה והרווחתי הרבה בגלל ש-‘אני מי שאני’, מודע לדעתנות שלי, לחפרנות ולחשיבות העצמית שאולי יום אחד תוכיח את עצמה.

כאשר אני רואה איך אחי הקטן, ההפך הגמור שלי, בעל היכולות המתמטיקות והלוגיות שהלוואי שהיו לי, נתקל באותן משוכות ואותה אטימות של המערכת אני כבר משוכנע בכל שאנחנו השפויים היחידים.