הספר אסתר מאת ניר ברקין הוא לא רק רומן ביכורים מופלא, אלא סוס טרואיני של מבע אומנותי יוצא דופן לצד עלילה מרתקת.
לכאורה מדובר ברומן משפחתי, מאותו הזן המוכר והידוע על סוד משפחתי מהעבר שמטלטל את חיי ההווה. רק לכאורה.
בעודי קורא את הסיפור המשפחתי המרתק הרגשתי שאני מקבל סיפור אחר. לא התחקות אחר סוד משפחתי אלא גישוש למציאת נקודה ארכימדית שגורל אותה משפחה נשענת עליה (ואולי בכלל אותה המשפחה היא רק סמל של הגורל היהודי בכללותו).
הרומן מורכב מפרקים קצרים, כאשר כל פרק נפתח בתאריך המדגיש את הנקודה על ציר הזמן (ובמקרים מסויימים גם תאריך עברי). כל נקודת זמן כזו היא עוד חתיכת פאזל, עוד גילוי, עוד כברת חיים או מאבק על החיים. חווית המלחמה עצמה או פרק בעבודה סמינריונית על החיילים היהודיים שהתגייסו ב1939 לצבא הבריטי.
תוך מספר פרקים איבדתי אחיזה בעלילות השונות ובזמנים השונים. הקריאה גברה עלי. הרגשתי שאני לא נע בין נקודות זמן ומקום אלא בקו רציף שממשיך קדימה בעוד נקודת המבט של הסיפור ‘קופצת אחורה’. הזיגזג בין התקופות עלול להישמע לקורא מהצד כמעין סירבול מבלבל שעלול לפגום בקריאה, אבל מבחינתי מדובר בעניין הכרחי ולא בחירה של עורך.
אם ניקח למשל את הרומנים של קן פולט ובפרט את טרילוגיית המאה העשרים, ניווכח בסיפורים היסטוריים, משפחות אפופות סודות וזיגזג בין רוסיה, גרמניה בריטניה וארה”ב. עם זאת כל סיפור נגמר בסוף הפרק. נקודה בסוף משפט משמעה-נקודה. לא כך הדבר אצל ברקין.
תולעי ספרים? בפרק הקרוב של ‘העשירייה’ נצא בעקבות אתגרי קריאה שאנשים רגילים ממש לא צריכים, אבל תולעי קריאה עשויים להנות מהם!
קראת לי אסתר
המבע המיוחד של הסיפור חוזר על עצמו כמו התחנות שסבתא אסתר היתה מעבירה ברדיו, כמו דפדוף בארכיון העיר מיינץ. כמו מצגת השקופיות שבה המשפחה היתה נוהגת לצפות (מטול השקפים נקרא באופן משעשע בספר ‘קסטה’). כאשר הדינמיקה המשפחתית מגיעה לנקודת שבר, נשאלת השאלה ‘אם זה עובד עם סרטים למה זה לא עובד עם החיים’, ובעוד השאלה נשאלת, העלילה בעצמה קופצת אחורה שוב.
הנושא ההזחות והדילוגים של המשפחה הם לא רק דילוגים בזמן אלא גם מעברים במרחב כגורל היהודי. בין איטליה וישראל, בין טרזשטייט לבוסטון, בין גלות אחת לאחרת.
למעשה, ברומן ‘אסתר’ ישנו עירוב מכוון בין סוד משפחתי לבין תודעת גלות, מעין ‘רגל פה רגל שם’ בין דורי. כמו קללה מיתולוגית שהנגועים בה לא יודעים כי היא קללה. עליה לארץ, ירידה מהארץ, שיבה לארץ- הכל היינו הך. אפילו הילד הקטן שמבלבל בין שפות ואומר ‘יושבינג’ (יושב+ סיומית ING) הוא תוצאה של גורל משפחתי חסר מנוח. גורל שמעמיד את המשפחה בפני סוד איום, אבל אותו הסוד הוא רק ‘תירוץ’ לתיבת הפנדורה.
אסתר מאת ניר ברקין, הוצאת הקיבוץ המאוחד
