סטיבן קינג הוא לא אחד הסופרים האהובים עליי. מעולם לא צלחתי ספר שלו לכל רוחבו. היתי זקוק לקפיצות מעל פרקים משמימים, נאלצתי להשלים מידע בעזרת סדרות הטלוויזיה שהתבססו על ספריו, או שרחמנא עזבתי את הספר באמצע.

עם זאת, יש דבר אחד שאפשר לומר על סטיבן קינג במלוא הכנות וההערכה, מדובר באיש עבודה. קינג מגדיר את ההבדל בין אֻמָּנוּת הכתיבה לבין  אָמָּנוּת הכתיבה.

בעוד אָמָּנוּת הכתיבה היא מעין יצירה שנוצרת במגע אלת המוזה על קולמסו של הכותב, כמו ציור או פיסול.  אֻמָּנוּת היא מלאכת יומיום שהמבצע אותה פועל לפי הספק, כמו תכשיטן שמיצר ומוכר תכשיטים, או אורג שטיחים שעובד לפי הזמנה.

המקצוע של הסופר נע בין שתי התפישות האלו. ישנם סופרים שכותבים מתוך פרץ של רגשות, ונוטשים את המחברת או המחשב עם העלמות המוזה. כך למשל ניסים אלוני פוטר אחרי ארבע שנים מתאטרון הבימה מאחר ולא הצליח לסיים מחזה שאותו כתב.

סופרים אחרים פועלים לפי לו”ז מסודר מראש. יש הספק, יש דד ליין. סופרים שלא מחכים למוזה, הם בעצמם המוזה.

סטיבן קינג הוא בעל מלאכה אשר קם בכל בוקר כדי להשלים פרקים, לחדד גרסאות ולערוך את כתביו לפני שהמוציא לאור ישלח מכתבי איום. הספר הוא לא ‘בית ספר לכתיבה’ אלא מסה על העבודה ככותב, הצורך לשבת על כסא ולהיאבק בדף הלבן והחלק.  הספר מומלץ לקוראיו של קינג אבל גם לאוהבי ספרות באשר הם. כניסה אל מאחורי הקלעים של הספרות לא כמו כניסה אל מאחורי הקלעים של התאטרון שם מתגלה כי התפאורה עשוי מקרטון ונייר. כניסה אל מאחורי הקלעים של הספרות כפי שמוצגת על ידי סטיבן קינג, היא כמו כניסה למטבח של מסעדה עם עיניים קשורות. הבליל של הריחות, קולות החיתוך והחום העולם מהכיריים, מעוררים במבקר תחושה ששונה כל כך מהתאבון והגרגרנות של חובבי האוכל. מדובר בחוויה שונה לחלוטין. מעבר מהתאורה המוקפדת של המסעדה לאור הפלורסנטים של המטבח. משולחנות העץ לדלפקי הניירוסטה.

כך גם המסע שסטיבן קינג מעביר את קוראיו אל חדר הכתיבה של הסופר.