קריאה ברומן סמאדר מאת מירב נקר סדי.

סמאדר  הוא נובלה שהיא בעצם רומן שהוא בפועל נובלה. איך שלא נסתכל על הצורה,  נצטרך להתבונן בתוכן. העלילה  מתרחשת במקום קטן מאד. אפילו יותר קטן מכפי שניתן היה לצפות. לכאורה מדובר בנובלה על ילדה בכיתה ז’ שלא יוצאת מהבית, וכל הסיפור מרוכז בה ובחיים שלה בתוך ביתה פנימה. אבל הנובלה מתרחשת בנקודה קטנה אפילו עוד יותר. במרווח הקטן שבו סמאדר לבין החלק החיצוני לסמדר. המרכז הקטנטן שבין העור לשאר העולם. זה שמושך אליו חשמלי סטטי. זה שלא נרטב כשסמאדר מזיעה אבל הראשון לחטוף את טיפות הגשם.

הרומן סמאדר מזכיר ספרים רבים, בהם ‘בגוף אני מבינה’ של דוד גרוסמן העוסק באדם ובהתוודעות שלו לגופו. במקרה של נקר-סדי, נוצר כאן עניין חדש. מעין תעלומת התבגרות הפותרת את עצמה תוך כדי תנועה. סיפור התבגרות אשר לא כרוכה בו התבגרות. סיפור התוודעות ללא שמץ התוודעות. בתוך המרחבים הבלתי מרחביים האלו נפרשת יריעה רחבה של תודעה מתגבשת תוך כדי נסיעה. נערה-ילדה אשר מנסה להסתגר בבית מפני העולם אבל לא מצליחה להסתגר בגופה שלה או בתודעתה שלה. בנובלה הקצרצרה ניכר כאילו הקלפים נטרפים מעצמם על כמה פסקאות. סמאדר מעפילה בזהירות ובנחישות לתוך עצמה.

כבר כאן? קחו עשר דקות להאזין לסיפור הקצר ‘המורה עופרה’

.

הטקסט של נקר-סדי הוא כמעט שירי, מעין נקודה לא נאותה להשקפה בין הבגרות לבין הנעורים. בין הילדה לבין האישה שהיא רוצה להיות. בין תודעת הישראליות לבין העברית השבורה בפיה של אמה של סמאדר.

אם היתי צריך לתרגם את הנובלה הזו לבמה הייתי לוקח והופך אותה למופע מחול הראשון מסוגו. את אותו המופע היתי מעלה ערב אחד עם קטעי קריאה מתוך הספר ובערב השני בלי קטעי קריאה מתוך הספר, ובערב השלישי- הפתעה. עד לרגע האחרון אף אחד לא יוכל לדעת האם המופע יעלה כמחול בלבד או מופע עם קטעי קריאה.

 סמאדר, מירב נקר-סדי , יצא לאור ע”י הוצאת בבל ומשכל, בשנת 2017,