אם יש גן עדן, צ’כוב כותב בו עלילות לחבורות של פטריק קים. ראיון עם שמעון צימר, סופר חפץ חיים.
איזה סופר היית רוצה שיהיה הביוגרף שלך?
לא הייתי מטריח אחרים בכתיבת הביגורפייה שלי. לי עצמי אין ברירה.ותשובה אחרת לאותה שאלה. להבנתי, המהות שגלומה בשאלה זו היא -דרך עיניו של מי היתי מבקש להשתקף? וכך לעמוד אולי על טעמי הספרותי. ובכן, בשעה זו של היום, עולים בדעתי שלושה שמות אפשריים. אני אוהב את צלילות התודעה הגרמית ואת החומרה של קוטזי הדרום אפריקאי. את חוכמת הלב, החמלה והאירונייה של צ’כוב ואת פיליפ רות.
איך אתה בוחר את שמות הדמויות שלך?
לרוב אני משתהה זמן מה עם הדמות, כלומר כותב כך וכך דפים מהספר עד שהשם הנכון מציע את עצמו מתוך קווי הדמות שמתבררת לי. בפעמים אחרות, כשכתב היד נושא אופי הומוריסטי או גרוטסקי, גלומה בשם מעין הגחכה של תכונת אופייה של הדמות. כך או כך לעיתים קרובות מתייצבים לפני שמות חברי בבית הספר היסודי שהמחנך היה מקריא מדי בוקר לפי סדר האלף בית.
האם אתה מסתיר סודות בספרים שלך שרק אנשים מעטים ימצאו?
כמובן שאני מסתיר סודות. אבל אינני חושש מגילויים. אני יודע שאף קורא לא יתאמץ עד כדי כך וההנאה שגלומה בכך היא ביני לביני.
מה היה הסצנה שהייתה הכי קשה לך לכתוב?
מכיוון שכבר סיימתי כתב יד נוסף אינני זוכר איזו סצינה הייתהלי קשה במיוחד לכתוב.ככלל אין לי קשיים רגשיים לכתוב את עצמי. מדי פעם יש קושי אמנותי כזה או אחר. בין אלה אני יכול למנות בספר ‘ימים נוראים’ את דמותו של הנער החריג אותו התקשיתי לכתוב ולדייק מסיבות מובנות. ואת התמונה בה הגיבור מאבד את זכרונו והולך לאיבווד בהונגרייה, דבר שתבע ממני התמצאות בטופוגרפייה מוכרת לי רק בחלקה.
מהו ספר הילדות האהוב עליך?
מן הסתם אחת מחוברות ביל קרטר או פטריק קים.
איזה שיר היית בוחר ל-ימים נוראים – גרסת הסופר?
מי האיש החפץ חיים
[wpdevart_youtube width=”640″ height=”385″ autoplay=”0″ theme=”dark” loop_video=”0″ enable_fullscreen=”1″ show_related=”1″ show_popup=”0″ thumb_popup_width=”213″ thumb_popup_height=”128″ show_title=”1″ show_youtube_icon=”1″ show_annotations=”1″ show_progress_bar_color=”red” autohide_parameters=”1″ set_initial_volume=”false” initial_volume=”80″ disable_keyboard=”0″]BceOUoW__b4[/wpdevart_youtube]
יש לך ספר ביכורים ישראלי שאתה ממליץ עליו?
אני ממליץ על ‘צבים’ ספרה הראשון של מוריה דיין קודיש. העורכת של ספרי האחרון. ספר חכם, פיוטי ורגיש,שמספר סיפור עכשווי שמתרחש במקום הזה אבל עושה זאת בדרך קסומה ואחרת.
צילום: מוטי קקון.
לקריאת
