הסופרת מאירה ברנע גולדברג כותבת על מסעות עם חמותה, אבל במציאות יוצאת למסעות עם יובל אברמוביץ’ (מחבר סדרת ספרי ‘הרשימה’). חלק א’ של מבחן התולעת הראשון שצריך להפוך לסרט תיעודי קצר.
כשתצא הסדרה ‘מסעותי עם חמותי‘, את מי את מדמיינת מגלמת את הדמות הראשית- שירה?
בזמן הכתיבה, חשבתי כל הזמן משום מה על עדי עזרוני, שיש בה לטעמי הרבה מהקסם של שירה, אחר כך הכול התחיל להתבלגן לי בראש, דמיינתי את עדי אשכנזי שאומנם לא בלונדינית אבל התלתלים שלה ממש כמו שדמיינתי את התלתלים של שירה, וגם את לירון וייסמן.
ואיזה שיר היה הפסקול של הסדרה?
ככל שאני חושבת על זה עולים לי בראש כל הזמן שירים של אסף אמדורסקי, למשל “השמים הכחולים” לסצנת סיום העונה הראשונה. קצת מצחיק אותי לחשוב על זה בשלב זה כשעדיין אין תסריט. אולי בעוד שנה כשהדברים יהיו מוחשיים יותר זה יראה לי הגיוני”.
[wpdevart_youtube width=”640″ height=”385″ autoplay=”0″ theme=”dark” loop_video=”0″ enable_fullscreen=”1″ show_related=”1″ show_popup=”0″ thumb_popup_width=”213″ thumb_popup_height=”128″ show_title=”1″ show_youtube_icon=”1″ show_annotations=”1″ show_progress_bar_color=”red” autohide_parameters=”1″ set_initial_volume=”false” initial_volume=”80″ disable_keyboard=”0″]sUfTN50bxuQ[/wpdevart_youtube]
ספרי על הקשר המיוחד שלך עם יובל אברמוביץ’?
כשהספר הראשון שלי ‘כמה רחוק את מוכנה ללכת’ ראה אור הופתעתי לגלות שהוא המליץ עליו בפינה שלו בתכנית הטלוויזיה של אודטה שהייתה אז תכנית מאד פופולארית. וסימנתי לעצמי לשים לב לבחור הזה. לא ידעתי עליו הרבה מלבד זה שהוא שחקן ושהוא מגניב.
הפעם הראשונה שנפגשנו הייתה כשעבדתי בצומת ספרים כמנהלת הדרכה והוא הגיע לפגישה אצל המנכ”ל. ניגשתי אליו בביישנות והצגתי את עצמי.
מאז התחלנו לשוחח טלפונית וגילינו שיש לנו המון מן המשותף. אני זוכרת שאחרי שיצא לאור ספרו “הרשימה” שהיה לרב מכר מטורף (אחרי שנדחה על ידי מספר הוצאות לאור ולבסוף יובל בחר להוציא את הספר בעצמו),הזמנתי אותו לשוחח על הספר עם העובדים ברשת. התראינו באותה תקופה על בסיס יומי וגילינו שכשאנחנו נפגשים אנחנו יכולים לדבר שעות על עשייה והגשמה וחלומות. הוא האדם היחיד חוץ מבעלי שלא צחק על החלומות שלי ועל המקום שבו אני רואה את עצמי בעוד מספר שנים.
איך התפתח הקשר בינכם?
לאט לאט סמכנו אחד על השני יותר ויותר והתחלנו לשתף זה את זה בטקסטים שכתבנו. יום אחד, אני כבר לא זוכרת מי התקשר למי, אבל השעה הייתה ארבע בבוקר, אחד מאתנו פשוט התקשר לשני וזו הייתה שיחה מצחיקה. שנינו גילינו שסיימנו באותו הרגע לכתוב ספר. הוא את “האיש שאהב את הטלפון שלו יותר מידי” ואני את הספר שלי שעתיד לצאת לאור בחודש יוני בהוצאת כנרת זמורה ביתן.
“דיברנו על קידום, לא על העלאה בשכר”- כשהעבודה הופכת להתנדבות
מאז אנחנו חברים מאד טובים אבל נותנים מרחב אחד לשני, לא נדבקים יותר מידי. אנחנו יכולים לא לדבר חודשיים ואז להיפגש ולהמשיך את השיחה בדיוק מהמקום בו היא הפסיקה בפעם האחרונה. אין קנאה, אין תחרותיות. אין שיפוטיות. אני מגיעה אליו לסדנאות כתיבה שהוא מנחה כסופרת אורחת, הוא ממליץ לאנשים על הסדנאות שלי, אנחנו מתייעצים הרבה של שיווק וקידום ספרים, יוצאים יחד לסבבים בחנויות הספרים, לא תמיד אנחנו מסכימים על הכול, הוא אוהב לעודד סופרים להוציא את הספרים שלהם עצמאית ואילו אני לא חושבת שזה מתאים לכל אחד. לא משנה מתי ניפגש ועל מה נדבר, תמיד השיחה תיגמר בזה שהוא לא מבין למה אני לא רוצה להוציא את הספרים שלי בעצמי, הוא לא מבין את הנוחות והרוגע שיש לי בהוצאה שלי.
אני מאוד אוהבת את יובל, לפעמים הוא היחיד שאני יכולה להתייעץ איתו על העולם שלי כי הוא היחיד שמבין אותי ומה עובר עלי. ואגב, כל מה שהוא חזה לגבי, אכן קרה, ההצלחה של הספרים, מכירת הספר האחרון שלי לחברת הפקות. סדנאות הכתיבה שלי שמאד מצליחות. כשרציתי להפוך לעצמאית כל מי שהכיר אותי נחרד. רק הוא ובעלי עודדו אותי להתפטר מהעבודה כשכירה ולנסות לממש את היעוד שלי.
בשבוע הבא החצי השני מבחן של התולעת לבית גולדברג ברנע
