כרמית ספיר-וַיְץ היא עיתונאית, עורכת ויוצרת תוכן ומרצה ישראלית. משמשת ככתבת הספרות של העיתון “מעריב”. במבחן התולעת הקרוב כרמית תתוודה על הכמיהה לירושלים המנדטורית ועל הקשר האמיץ (כנראה) עם שרה’לה שרון.

השאלון הפתוח- כרמית ספר ויץ

מה אנחנו לא יודעים עלייך?

ניגנתי מגיל 4 עד 20 על פסנתר בגלל קלטת אחת שאבא שלי, יגאל, נהג להשמיע בלופ, ובה “סונטת ליל ירח” (מספר 14) של בטהובן, בביצועו של דניאל בארנבוים. אני חברת ועד מנהל במספר גופים שתכליתם לעזור לציבור, וזה 15 שנה שאני מתמידה בלימודי ימימה. חוץ מזה אני נס רפואי. אחרי כמה ימים בהם שכבתי מחוסרת הכרה חזרתי. זה לא היה הזמן שלי. הייתה לי עבודה להשלים. עדיין יש.

מתי התחברת לראשונה אינטרנט?

איפשהו בשנות התשעים של המאה הקודמת. לא הבנתי למה צריך את זה, כשיש ספרים ועיתונים.

מה הדבר שאנשים, לדעתך, לא מעריכים בעיתונאים?

אני לא יודעת בקשר לעיתונאים אחרים. אני רק יודעת שמי שדבק במקצוע מהסיבות הנכונות, עושה את זה מתוך נאמנות לרעיון שאומר שעיתונות, חרף מגרעותיה, היא עדיין המקום לטמון את זרעי השינוי שאנחנו כל כך זקוקים לו.

איזה אירוע מההיסטוריה היית רוצה לסקר?

אם לא הצהרת את כורש בשנת 538 לפני הספירה (מסורבל לסקר על  לוחות אבן), אז אולי את תחילת הפעילות של הפנתרים השחורים במרץ 1972, ב”מבצע החלב” שבמסגרתו גנבו פעילים בתנועה בקבוקי חלב שהיו מיועדים לשכונת רחביה, וחילקו אותם בשכונת האזבסטונים הענייה. על כרוז כתבו: “מבצע חלב לילדי שכונות העוני. ילדים אלה אינם מוצאים מדי בוקר מאחורי הדלת את החלב לו הם זקוקים. לעומתם יש כלבים וחתולים בשכונות העשירות שלהם יש חלב כל יום ובשפע”.

בשנת 1999, איפה ראית את עצמך ב-2019?

תמיד קינאתי באלו שיודעים לסמן יעדים, שיש להם תוכנית אב. מעולם לא היה לי מושג איפה אהיה ומה אעשה. הדבר היחידי שידעתי בוודאות, היה שירון, האיש שלי, יהיה שם.

.

מה מוציא אותך מדעתך? (ולמה?)

כל התעמרות או התעללות בחלשים, וזה כולל כמובן בעלי חיים. מיותר להסביר מדוע. על זה שמעולם לא שתקתי, שילמתי מחירים, אבל אני שמחה בהם.

האם יש זמר ישראלי (מהשנים האחרונות) שהיית רוצה לפרגן לו?

יהושע לימוני. אני מזהה ביצירה שלו המון כנות, חיפוש וגם דרך. כשאני מקשיבה לו, מרחפות מעל השירים שלו המילים של אלתרמן, “עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא”. הנה, לדוגמה.

האם יש ספר ישראלי מהשנים האחרונות להמליץ עליו?

דושינקא, נשמה, שכתבה איריס אליה כהן (הקיבוץ המאוחד). רקמה סיפורית צבעונית עשויה מחומרי הרב-לאומיות הישראלית, עם דמיון, הומור, יכולת המצאה וכישרון סיפורי. דושינקא, נשמה,  נע חליפות בין ישראל, מרוקו ואוקראינה.