הספר האינדונזי הראשון שהיה מועמד לפרס מאן ותורגם לעברית מפתה את הקורא לדמיין מקום נידח ואקזוטי, אבל בפועל מציג בפניו את התמונה הזהה שרואים בכל זירת מלחמה ותחת כל קלגס של כובש.
.
זונה אינדונזית קמה מקברה אחרי עשרים שנות מוות. בעודה עטופה בתכריכים היא צועדת בגשם אל מרפסת ביתה שם יושבת בתה המכוערת הנושאת את השם ‘יופי’ וממתינה לנסיך שיגאל אותה מפניה המבעיתים.
כך נפתח הרומן ‘יופי הוא פצע’ מאת אקה קורניאוואן. ספר בו ניסים הם אסונות ואסונות הופכים למעשי ניסים. עיקר העלילה מתמקדת בחיי עיר אינדונזית תחת כיבוש יפני ובמהלך ימי העצמאות הראשונים של אינדונזיה. סיפור של מחסור ועליבות. מעשי זוועות, ותיאורים של הווי מחנה פליטים שבו נשים בולעות ופולטות את טבעות הזהב שלהן מדי יום כדי לשמור את רכושן.
כל המלחמות המאמללות דומות זו לזו
ברגע של הרהור בזמן הקריאה נזכרתי בסרט הדקומנטרי ‘תינוקות’ (2010) של הבמאי הצרפתי תומס בלמס שבו מצולמים במשך שנה תינוקות במונגוליה, סן פרנסיסקו, נמיביה ויפן. צפיתי באותו סרט עם אמא שלי שכבר ידעה לזהות כיצד התינוקות יפעלו, מתי ידחפו את האחים שלהם, כיצד ימתינו שלוש שניות בדיוק לפני שיבכו על אובדן צעצוע אבוד.
לא משנה אם מדובר בנמיביה או מונגוליה תינוקות בכל העולם גדלים ומתפתחים לפי אותו המנגנון.
לצערי לא נולדו לי עדיין ילדים. בשנותיי האחרונות במקום להחליף חיתולים אני מחליף ספרים. בין היתר גם ספרים על כיבושים ומלחמות. הודו בימי הקולוניאיזם, צרפת תחת הכיבוש הנאצי, פולין בימי השלטון הקומוניסטי. כל הכיבושים זהים לכאורה וגורמים את אותן העוולות.
שגרת חילופי הנאמנויות, ההוצאות התכופות להורג, החלכאים שהכובש החדש ממליך ומעלה לשלטון. כל אלו שבים וחוזרים תחת כל כיבוש בכל פינה בגלובוס. כך גם במקרה של ‘יופי הוא פצע’.
לכאורה, אני עלול להישמע כמזוכיסט ספרותי אם אחוז ניכר מהספרים שאני קורא מכילים תיאורי אלימות ומעשי זוועה בימי מלחמה כיבוש. אבל אותם חלקים ‘מדכאים’ חוזרים על עצמם במינונים שונים בכל רומן היסטורי שנכתב על מלחמות. העלילות השונות יכולות לנוע על הסקאלה שבין ‘מחול ואפר’ מאת איימי הרמון על סיפור אהבה בין כומר ליהודיה בשנת 1943 באיטליה, ומהצד השני תיאורי הזוועה של קצטניק בסדרת סלמנדרה. זוועות המלחמה יכולות לנוע מירכתי העלילה (במקרה של הרמון) לקדמת העלילה ומהות היצירה (במקרה של קצטניק).
למרות ש-‘יופי הוא פצע’ קרוב יותר על הסקאלה לספרי הבלהות של קצטניק, המטרה מורכבת מאשר זעזוע של הקוראים.
ייופי שלא מגליד
את הרומן מאפיינים שני אלמנטים עיקריים שהפכו אותו ליחיד בדורו ולמועמד לפרס מאן.
ראשית, הספר מעמיד בביקורת קשה את החברה האינדונזית. לאורך העלילה מוצגים מעשי סדום שגברים מבצעים בחיות משק, מנהל בית הספר שלא קיבל לבית הספר תלמידה שהיתה מכוערת מדי, ואנשי דת שלא מוכנים להתפלל על נשמתה של זונה מתה. לפי קורניאוואן – כיבוש לא מתחיל ונגמר בהגעתו של כובש חיצוני, הכיבוש האמיתי נעשה בתוך החברה עצמה.
בנוסף על הדמיון לסיפורי כיבוש אחרים, ב-‘יופי הוא פצע’ מתגלה אלמנט ספרותי אחר שהופך אותו ליחיד במינו.
הרומן משופע בסיפורים על טבעיים: ילד שנולד לאם מתה, רוחות רפאים היוצאים מבית הקברות ופעוטה הגדלה בבידוד ומתחילה לדבר למרות שגדלה לצד אומנת חרשת-אילמת. מנגד מתוארים תיאורי מדמנה קשים, הפרשות גוף, מוות גרוטסקי ואלימות משתוללת. העלילה עוברת בין בתי בושות, מעשי אונס, וניכור חברתי.
המעבר בין הניסים לחיים העלובים והקשים אינו מקרי. ‘יופי הוא פצע’ מציע מיתוסים שיכוננו את התרבות האינדונזית מחדש, כפתור ריסטרט שיאתחל את ערך חיי האדם, וינמיך את מפלס ההשפלה שבה בן אנוש צריך להתבוסס כדי לשרוד.
לאורך הרומן משובצים תיאורים מתוך סיפורי המהבהרטה ההודית. נקודות ציון היסטוריות בהן מעשי ניסים שינו את העולם.
בין אם מדובר בפלאות שהביאו ברכה לאנשים או באסונות קשים- מיתוסים תמיד כוננו את החברה מחדש.
למרות שבאותה עיר אינדונזית דמיונית התחוללו מספיק אותות ומופתים שיכלו לסמן את בואו של עידן חדש – כוחות ההיסטוריה גברו על כוחות הניסים. כוחות ההרס האנושיים גברו על הכוחות העל-טבעיים של תחיית מתים ומעשי פלאות.
הספר קשה לקריאה אבל לא נועד להכאיב לקרוא או לדכא אותו. תיאורי הזוועה לא נועדו רק לחשוף את האמת העירומה על מלחמות וכיבוש. לא בהכרח מדובר בספר אנטי מלחמתי שמציג סיפור על עיר נידחת בעלת מאפיינים גולבאליים.
הקריאה בספר מעוררת תחושת קבס אבל גם סיפוק אדיר. למרות המחסור באנושיות ישנו עושר בחמלה. הזוועות פוערות סדקים בתוך מציאות החיים של אותה עיר אינדונזית בשם הלימונדה. בתור קורא יכולתי לזהות את ההזדמנויות שנוצרו בדרך, כאלו המשוועות למגע אנושי. במקום שבו כוחות ההיסטוריה הכניעו את האותות והמופתים, היה צריך רק מגע של אנושיות כדי לכונן מחדש עשרות קבין של תקווה.
ראוי לציין לטובה את התרגום המופלא של צילה אלעזר שגרמה לטקסט להרגיש קליל ורענן בעברית. אף אל פי שהרומן נכתב באינדונזית ותורגם דרך אנגלית, לא ניכר סירבול לשוני או איבוד של משמעות שעלול לצוץ בתרגומים דרך שפות ביניים.
יופי הוא פצע אקה קורניאוואן יצא לאור ע"י הוצאת שוקן, בשנת 2017,
תרגום: צילה אלעזר.
