גאווין הוא שחקן, ותשומת הלב מבריחה אותו מן התקשורת, אל המקלט  הבטוח במשפחתה של  ג’ואן. אמרתי בטוח?, לא ממש, כי הזיכרון האיזוטרי של ג’ואן הקטנה  מגלה לגווין פרטים שלא ידע על בן זוגו לפני כן .  האם היחסים ביניהם היו כל מה שגווין האמין, האם סידני היה האיש שגווין חשב שהוא אכן היה? לפעמים ברצון לזכור דברים, אנו חושפים דברים שאולי נרצה שלא ידענו.     הרומן דיבר אליי מאד, באופן אישי, שכן גם אני סובל מבעיית זיכרון מצוין. כמעט כל שיחת שישי עם המשפחה מגיעה למשפטים כמו “מור, מאיפה אתה ממציא את השטויות האלו שביבי עבד בהייטק אחרי שהיה ראש ממשלה בפעם הקודמת”, ואני מאחזר את המאמר והמקור בתוך דקות ספורות. גם אני, כמו ג’ואן, צריך להזכיר לעצמי בכל פעם שלאנשים אין זיכרון כמו שלי, ויתרה מכך- אסור לי לעולם לזלזל בזיכרון של אנשים אחרים.   חלק אחר של הרומן כמעט התלבש על הזהות שלי כמו כפפה ליד. ג’ואן היא פריקית של הביטלס וכותבת, במשך הספר, שיר לתחרות שירים יחד עם גאווין. תחליפו ביטלס באירוויזיון וקיבלתם את הביוגרפיה שלי. הרומן תורגם לעברית על ידי אורטל אריכא אשפית של השפה העברית באופן שהפך את הרומון למונומנטלי גם מימין לשמאל, בזכות חוש שפה ומצלול שזורם מבעד לטקסט.