הסרט  התיעודי של אורלי וגיא על פרשת אייל גולן הוא כתב האשמה חמור נגד החברה הישראלית והאופן בו אנחנו מקלים בתרבות האונס.

אם יש דבר אחד שלמדתי מהסרטים על אלטון ג’ון ופרדי מרקורי הוא שאי אפשר להפריד בין רוקנ’רול, סקס וסמים, (בהכרח בסדר הזה), אם כי מדובר ביחסים בהסכמה.
אורלי וגיא הם הבולדוזרים הגדולים ביותר של האקטיביזם הטלוויזיוני הישראלי. מה שעשה בעבר מיקי רוזנטל, מעטים הצליחו לעשות אחריו.

View this post on Instagram

פרשת אייל גולן לא עניינה אותי בזמנו. היא הייתה עוד אחת מרשימה ארוכה של נושאים טלוויזיונים שחזרו על עצמם ללא הרף ואייטמים שחוקים על שחיתויות והדתה שהלכו והתחזקו עם השנים.
עם זאת, בשבועות האחרונים הדהדו לי בפיד שתי הפרשות הכאובות הקשורות בשני מקרי אונס ופדופיליה- הילדה בת השבע שנאנסה, דבר שגרם למלחמת גרילה ברשת נגד גופי השידור, והשני- הניסיון למנוע את הקרנת הסרט של אורלי וגיא על פרשת אייל גולן.

למרות ההבדלים התהומיים בין שני המקרים, עולה מהיחס אליהם מוסר כפול מקומם שאין דרך ליישב אותו. מצד אחד הרצון העז להפוך את מקרה האונס של הילדה לנקודת מפנה בפרויקט הציוני, ומהצד השני, הניסיון לעצור בכל מחיר פגיעה בשמו הטוב של זמר לאומי.
הסרט פרשת אייל גולן של אורלי וגיא היה בנוי היטב, מלבד הקטעים המשוחקים בהם השניים השניים נראו ברכב שלהם, מנהלים שיחות על התקדמות החקירה. יתר על כן, השניים כמעט לא עסקו בניסיון של התקשורת לשמור על החקירה סמויה.

לאורך הסרט התגלו העדויות של שני הצדדיים. הקטינות לשעבר שדיברו על החיים הסודיים של כוכב הפופ המקומי, ומצד שני גולן בעצמו ומיטב אנשי שלומו שהעידו על מוסריותו והאופן בו התנהל בפרשה.
התקשתי להשתכנע מהעדויות המדויקות והמוכנות מראש של הצד של גולן בעוד המתלוננות עצמן נראו ספונטניות, לא רהוטות ותיארו את החוויה שחוו דרך הרגש שלהן.
כבר מהדקות הראשונות של הסרט הבנתי שמשהו גדול יותר לא כשורה.

הבנות תיארו  כיצד הצוות סירסר בהן והעביר אותן מיד ליד כמו בובת צעצעוע. אותם התיאורים שאומתו בצורה זו או אחרת בבית המשפט (והרשיעו את אביו של גולן) מציגות סירסור ושידול שאין שום דרך להצדיק.
רק בסוף הסרט מועלת השאלה למה המשטרה או מערכת המשפט לא התייחסו לזווית השידול הזו, והאם היא לא נקודת מפתח בפרשה.
יתראה מכך, הבנות תיארו את מסכת העינויים שעוברות מתלוננות בבתי משפט, על אחת כמה וכמה כשמדובר בקטינות ללא כל ניסיון. ילדות שפוחדות להיחשף מול המשפחה ולהודות כי שכבו עם אדם בן שישים או שעישנו סמים.
בסופו של דבר הסרט מוכיח שבשתי הפרשות הקורבן היא לא מוקד העניין בפרשה אלא זהותו (ואף מוצאו) של המקרבן. האונס הוא עניין משני, והשאלה היא לאן היחס לאונס מתועל.
יש לי הערכה רבה לאורלי וגיא על התעוזה לשוב ולחטט בפצע הישן, שמדברר כי לא נבדק כראוי,
ולאייל גולן- תוכל להתנחם בקטע הוידאו המביך הבא: