כריסטינה קירשנר והרצח של אלברטו ניסמן

ב -18.7.94 הוביל מחבל מתאבד מכונית נפץ רנו טראפיק עמוסה בכ- 275 ק”ג של דשן חנקתי אמוניום לעבר בניין הקהילה היהודית, הממוקם במבנה  באזור מסחרי של בואנוס איירס. חומר הנפץ גרם לקיר החיצוני של המבנה לקרוס ומההדף נהרגו נהרגו 85 בני אדם ונפצעו 330.

בימים שלאחר ההפצצה, שלחה סוכני המוסד לארגנטינה  צוותי חקירה. משטרת ישראל גם שלחה צוות של ארבעה מדענים משפטיים כדי לסייע בתהליך זיהוי קורבנות; ארגנטינה סגרה את גבולותיה לאחר הפיגוע, מחשש כי  מחבלים נוספםפ יוכלו להיכנס לתחומה. הערכה כיום טוענת כי המפגעים נכנסו לארגנטינה דרך הגבול המשולש בו נפגשות ארגנטינה, ברזיל ופרגוואי.

ההפצצה באה שנתיים לאחר הפיגוע בשגרירות ישראל בבואנוס איירס ב -17 במארס 1992, באותה התקיפה נהרגו 29 בני אדם ונפצעו 242, החיזבאללה נטלו את אחריות לפיגוע(?).

שום חשודים לא הורשעו בהפצצה אם כי נטענו מספר טענות שהועלו לאחר מכן, בעקבות חקירות מאוחרות יותר של ממשלת איראן. ב -1999 הוצא צו מעצר נגד חבר חיזבאללה, עימאד מורנייה , בקשר לפיגוע. במשך הזמן נעצרו חשודים נוספים אך שוחררו בשל היעדר ראיות. במשך הזמן גורמים בממשלת ארגנטינה האשימו את איראן באחריות לפיגוע וצווי מאסר בינלאומיים הוצאו. באיראן לעומת זאת האשימו את ממשלת ארגניטנה בסיוע לפיגוע ולהוצאתו לפועל בכוונת תחילה.

השאלה המעניינת ביותר שעלתה במהלך החקירות היתה: האם יש סיכוי שראש ממשלת ארגנטינה.

קריסטינה קרישנר עומדת מאחורי רצח של עיתונאי ארגניטנאי שעמד לחשוף את האמת על הפרשה?.

 (פתיח)

, “תשומת הלב העולמית מביצוע פשעים של הציונים נגד נשים וילדים בארץ ישראל”. מוכל להסתפק בדבריו של דובר משרד החוץ האיראני, מוחמד עלי חוסייני ונוכל להכנס לתוך טלנובלת הריגול והפשע.

ההיכרות שלי התחילה שבועיים לפני שהגעתי לבואנס איירס. זה היה יום שבו עברתי כל גבול, קמתי בבוקר בברזיל, אכלתי ארוחת צהריים בפרגוואי, ארוחת ערב אכלתי בברזיל ובלילה הלכתי לישון בארגניטנה. ככה זה כשמבקרים במשולש הגבולות הסמוך למפלי איגוואסו האדירים בצפון ארגניטינה, דרום ברזיל.

אשים את הדגש על אמצע היום- הביקור בעיר סיודד דל אסטה בפרגוואי. העיר העצומה משמשת כאיזור מסחר חופשי עם קניונים ענקיים בהם אפשר לקנות כל דבר. בעיקר אם אתה תרמילאי שרוצה להצטייד בפנס, אוהל, מדרסים להליכה על הרים, משקפי צלילה ושנורקל, וקלמר של ‘הלו קיטי’,  רק בגלל שזה היה חמוד ובמבצע.

דבר מפתיע ומחשיד שאפשר למצוא בעיר סיודד דל אסטה אלו דגלי חיזבאללה ענקיים, תמונות של נסראללה ושאר מפגעים אחרים. השפה הערבים נשמעת בכל מקום וכאשר אני נשאר מאין אני- אני משיב ‘אלבניה’. ברבות הזמן התברר כי בעיר סיודד דל אסטה ישנה קהילה גדולה מאד של פליטים מאיראן, לבנון וסוריה שמחבבים את ישראל בערך כמו שחתולים מחבבים אמבטיות.

שבועיים לאחר אותו הביקור הגעתי לבואנוס אייריס וביקשתי לבקר במרכז הקהילתי היהודי בלב העיר. האיזור היה מבודד. הרחובות אסורים למעבר. בדיקת דרכונים על ידי הצבא והמשטרה הפכה לעניין קבוע בכל פינה וקרן רחוב. למרות שאני נושא דרכון ישראלי- עדיין המעבר היה אסור, ורק בהזמנה מיוחדת היתי יכול לקבל אישור הזמנה כדי להגיע לסעודת שבת.

לעומת מקומות אחרים בהם נערכו פיגועים ואסונות גדולים, מרכז אמיה לא חזר לשיגרה, אפילו שחלפו למעלה מעשרים שנה.  הפך של הממשל הארגנטינאי נעוץ ככל הנראה, בהכרה בכך, שמרכז בואנס איירס לא הייתה בעבר וכנראה עדיין לא- בטוחה מפני קונספירציות.

(קטע מוזיקלי)

ארגניטנה ידעה משברים רבעים בארבעים השנים האחרונות.

בין 1976 ל -1983, בתקופה שכונתה “המלחמה המלוכלכת”, דיקטטורים צבאיים ביצעו מסע אכזרי נגד חשודים בגרילה ובאהדתם. הטיהור סחף סטודנטים, פרופסורים, עורכי עיתונים, כמרים ונזירות. חשודים נחטפו, נחקרו ועונו, ורבים הוטסו מעל ריו דה לה פלאטה ונזרקו למים. בדרך זו, כמה שלושים אלף ארגנטינאים “נעלמו”.

המשטר הצבאי התמוטט ב -1983, בעקבות התבוסה המשפילה של ארגנטינה במלחמת פוקלנד, אך במשך עשרות שנים נמנעו ממנהיגי המדינה בעיקר מחקירת פשעי העבר. מדי שבוע נאספו אמהותיהם של אנשים שנעלמו מול ארמון הנשיאות במחאה חרישית.

לאחר שנסטור קירשנר נבחר, ב -2003, לנשיאות המדינה הוא היה המנהיג הראשון שהחליט לא להתעלם יותר מההיסטוריה האפלה של ארצו. הוא נכנס למכללה הימית הצבאית ודרש להוציא את דיוקני המנהיגים הצבאיים בלובי. בהזדמנות אחרת, כשעמד לפני אסיפת קצינים, הכריז: “אני רוצה להבהיר, כנשיא האומה הזאת, אני לא מפחד מכם.” כמה מהגנרלים יצאו בזעם.

זה היה אמור להיות עידן חדש. לקראת סוף הקדנציה הראשונה שלו הודיע כי הוא יעמוד בצד כדי לאפשר כריסטינה, אז סנטורית, לרוץ לנשיאות. לאחר כניסתו לתפקיד, ניהלה כריסטינה את ההרשעות של מאות קצינים על רצח ועינויים. היא היתה אשת הברזל של ארגנטינה.

 כשנסטור היה נשיא, הוא נכנס לוויכוח לוהט עם אחד משריו במהלך ארוחת ערב במעון הרשמי , מה שגרם לשר להסתער. כאשר נסטור רדף את השר בעגלה גולף שידלה אותו בחזרה אל השולחן, כריסטינה ציוותה עליו לשוב, ואמרה, “מי שקם פעם מהשולחן שלי לא ישוב עוד לשבת איתנו”.

במסמכים נסודיים ששוחררו על ידי ויקיליקס, התגלה כי דיפלומטים אמריקאים ציינו את “ההתנהגות התוקפנית” של קירשנר ואת האובססיה שלה לכאורה למראה שלה. על פי הדיווחים, היא הוציאה אלפי דולרים מדי שנה על האופנה האחרונה, עם זריקות סיליקון על פניה ועל הרחבות השיער שלה כדי לגרום לה להיראות צעירה יותר. “התקשורת נתנה לה את הכינוי מלכת הבוטוקס , וקירשנר אמרה פעם בראיון: חושבים שיש לי אובססיה למראה שלי אבל אני  נולדתי מאופרת.

ב- 2 ביולי 2015 צייצה קירשנר בחשבון הטויטר שלה ציוץ העלול להתפרש כהערה אנטישמית, ובו היא קשרה את היהודים למשבר הכלכלי בארגנטינה, בכך ששלחה תלמידי בית ספר בו ביקרה לקרוא את הסיפור הסוחר מוונציה, על מנת להבין טוב יותר את הרקע למשבר.

בעוד בני הזוג נסטור דאגו לחשוף ולהביא צדק לאמת אחת שכיערה את ההיסטוריה של ארגנטינה הם הקפידו להסתיר ולטשטש את עקבות האשמים מטרגדיה אחרת.

(קטע מוזיקלי)

, אלברטו ניסמן היה עיתונאי יהודי אשר הקדיש את חייו,

ואף מסר את חייו, כדי להוכיח כי ראש ממשלת ארצו-  כריסטינה פרננדז דה קירשנר פעלה כדי לסכל את החקירה בנושא הפיגוע.

לראשונה ניסמן הוזמן ב1997 על , התובעים א ‘מולן וג’ ברבאצ’יה להצטרף לצוות החוקרים את מקרה.

ניסמן  חקר את המקרה במשך עשור, נסע לעתים קרובות לארצות הברית כדי לקבל עזרה מפקידי מודיעין וממסייעים בגבעת הקפיטול . לאחר עשר שנים מואמצות,  ב 2006, הוא האשים שבעה בכירים בממשלת איראן, כולל נשיא המדינה בהם עלי אכבר רפסנג’אני, ושר החוץ, בתכנון וביצוע הפיגוע, יחד עם מנהיג בכיר של ארגון החיזבאללה הלבנוני. חודשים לאחר מכן, נייסמן הביא לידי כך שהוצאו צווי מעצר בינלאומיים לחמישה פקידים, ובכך מנעו מהם לעזוב את איראן.

מנהיגי איראן לעגו רישותיה של ארגנטינה להסגיר את הנאשמים ואף הוציא צו מעצרו נגן ניסמן עצמו.

 באותם השנים העיקריות של החקירה שלו עמד בראשות הממשלה נסטור קירשנר, שאפילו הסמיך אותו לפקח על חקירת הנושא בשנת ב -2004. לאחר סוף הקדנציה של נסטור קירשנר עלתה לשלטון אישתו- כריסטינה.

בשנת 2007 קרישנר נסעה לניו יורק וגנתה את המשטר האיראני לפני האו”ם. בכל פעם שנכנס נשיא איראן, מחמוד אחמדינג’אד, לאולם המרכזי לדבר, דיפלומטים של ארגנטינה, על פי פקודתו של קירשנר, עזבו.

עם זאת  בתחילת 2013, קירשנר  חתמה על הסכם עם ממשלת איראן על נרמול היחסים לפיו היא תפסיק את החקירות נגד בכירים בממשל האירני בעזרת גרומים בינלאומיים. זאת בתנאי שממשלת איראן תאפשר לשופטים הארגנטינים לנסוע לטהרן ואולי לראיין את החשודים.

זה נראה כמו מהלך מבריק של קרישנר. אבל אז נפל לניסמן האסימון. הנשיאה קרישנר- לא באמת מבקשת לגלות את האמת על  הפיגוע. היא יודעת את האמת. הכל תחבולה שנועדה לטייח את הקשר שלה לפרשה.

(קטע מוזיקלי).

ב -14 בינואר 2015 ניסמן הודיע כי הוא מצא את ההוכחות למעורבות של קרישנר.  הוא אפילו הוזמן להעיד בפני הקונגרס הארגנטינאי. בקדימון לקראת יום פרסום ממצאי החקירה הוא כתב- . “ההוראה לבצע את הפשע באה ישירות ובאופן אישי מנשיא האומה”.

בלילה שלפני שנסמן הגיע לקונגרס, גופתו נמצאה בדירתו, בתוך חדר האמבטיה בבריכת דם.  כדור ניקב את ראשו ב ועל הרצפה ליד ידו, אקדח בקוטר 0.22 ו. בפח אשפה מצאה המשטרה טיוטה של ​​מסמך משפטי, שנכתב על ידי ניסמן.

בשבועות הבאים, נדמה היה שלכל ארגנטינאי יש דעה על מותו של ניסמן. המקרה הפך למקבילה הלטינית-אמריקאית להתנקשות בחייו של קנדי, תורת קונספירציה של מרגלים וממשלות זרות ופוליטיקאים מתנגדים. פוסטרים על פני בואנוס איירס שאלו: “מי הרג את ניסמן?”

(קטע מוזיקלי)

אז מה גילה אלברטו ניסמן?.

כבר בשנת 1999  ניסמן הוציא כתב אישום. במהלך שמונה מאות עמודים,

. “ההחלטה לבצע את הפיגוע לא בוצעה על ידי קבוצה קטנה של פקידים איסלמיים קיצוניים”, כתב ניסמן, אך “נדון בהרחבה ובסופו של דבר אומץ בהסכמה של הנציגים הגבוהים ביותר של ממשלת איראן”. על סמך עדותו של עריקנים איראניים, כתב ניסמן כי ההחלטה התקבלה ב -14 באוגוסט 1993, בישיבת הוועדה למבצעים מיוחדים, שכללה את המנהיג העליון, עלי ח’אמנאי.

kלפי ניסמן,מאז שנות התשעים,  הקימה איראן “רשת ריגול גדולה” בארגנטינה, שאספה מידע, בחרה מטרות וגייסה עוזרים מקומיים. המוציא לפועל של הפיגוע היה רבאני מוחסן י, אשר במשך שנים רבות היה מנהיג במסגד בבואנוס איירס שנקרא אל תווחיד. רבאני,  מוחסן מימן את הפיגוע, פיקח על קניית צכונית הנפץ וניהל את הרכבת הפצצה.

ניסמן עקב אחר התנועות ושיחות הטלפוןשל ראבני ואחרים בימים ובשעות שהובילו להתקפה, ומראה כי רוב הקושרים שוחחו זה עם זה ועם שגרירות איראן בבואנוס איירס. כמעט כולם עזבו את ארגנטינה לפני הפיגוע, וכך גם שגרירי איראן בארגנטינה . אבל רבני נשאר מאחור. הוא מונה לאחר הפיגוע  לנספח התרבותי בשגרירות האיראנית, ובכך היה נהנה מחסינות דיפלומטית. למרבה הפלא, הוא נשאר בארגנטינה עוד שלוש שנים, מכריז על חפותו, ומעולם לא נועצר.

למרות כל הפרטים שניסמן כינס, שאלת מניעיה של איראן מעולם לא נענתה. גורמים ישראליים סבורים שההפצצה נועדה לנקום בהתקפה ישראלית על מחנה אימונים של חיזבאללה בלבנון חודש קודם לכן. אבל לדברי מתיו לויט, בכיר לשעבר במשרד האוצר האמריקאי . מחבר ספר על חזבאללה, התכנון למבצע האמיה החל חודשים ספורים לפני שהתקפה לבנון.

רוב העדות שהובילה את ניסמן למשטר האיראני ניתנה על ידי אדם בשם”- אבולגסם מסבאחאי, סוכן מודיעין איראני שערק לגרמניה ב -1996. גם מצבאחי תהה לגבי המניעים של איראן . הוא אמר לחוקרים רק שהמשטר ראה בארגנטינה, שאוכלוסייתה היהודית היא השביעית בגודלה בעולם, כמקום קל להרוג יהודים. אבל הוא הציע הסבר אחד ברור לתהליך המשפטי: במשך שנים שקדמו למתקפה, ביקשו מדינות המזרח התיכון להרחיב את השפעתן בארגנטינה. הנשיא , ראול אלפונסין, טיפח יחסים עם מצרים ועיראק, תוך שיתוף פעולה לתכנון  טיל בליסטי לטווח בינוני בשם\קונדור. גם ממשלתו של אלפונס הסכימה לספק סיוע חומרי וטכני לתוכנית הגרעין של איראן, שהתחילה לעורר דאגה במערב.

לדברי מסבאהי, מנם החל לקבל סכומי כסף גדולים מידי סוכנים איראנים באמצע שנות השמונים, כשהיה מושל מחוז לה ריוחה. מנם הוא ממוצא סורי, והתשלומים, שנעשו בדרך כלל לחברות שהיו קשורים אליו, נועדו להשפיע על הקהילה המזרח תיכונית במדינה. לדברי בכיר לשעבר במינהל שלו, מנם קיבל גם מיליוני דולרים מממשלות אחרות, כולל אלה של מועמר קדאפי, בלוב, וחאפז אל אסד, בסוריה,שסייעו לו בתהליך מימון הבחירות.

עם זאת, לאחר שמנם נבחר לנשיא, ב -1989, הוא עצר עסקאות נשק עם לוב וסוריה וביטל את ההסכם הגרעיני עם איראן, על פי שר החוץ של דומינגו קוואלו. “האמריקאים אמרו לנו, אם אתה רוצה לקיים מערכת יחסים טובה איתנו, לבטל את ההסכם עם האיראנים”, הסביר קוואלו. “וכך עשינו ניסמן, ביטול ההסכם הגרעיני גרם לאיראן לתקוף את מרכז האמיה . הוא ציין, כי איראן דחקה אז בארגנטינה כדי לחדש את ההסכם, אך הוא הציע עדויות נוספות לתמיכה בהאשמה.

מסבאח’י הציע כי מערכת היחסים המחתרתית של מנם עם איראן תמשיך דרך ההפצָצָה במרכז היהודי.

הוא טען שמנם הסכים לפיגוע, ובתמורה קיבל עשרה מיליון דולר, ששולמו לחשבון בנק  בג’נבה. הכסף שולם מחשבון שוויצרי אחר, שנמצא בשליטת רפסנג’אני, נשיא איראן.

אם זו נראית לכם קונספירציה מוזרה, תדעו שיש מי שחושב אחרת. האינטרפול חושב אחרת.

בשנת 2007 אישרה העצרת הכללית של האינטרפול את כתב האישום של ניסמן והוציאה “הודעות אדומות” לחמישה פקידים איראנים, הקוראת למדינות החברות לעצור אותם. vאינטרפול סירב להנפיק צווים עבור נשיא איראן לשעבר, שר החוץ והשגריר, לא משום שההוכחה לא זכתה להם, אלא משום שהתקנות של הסוכנות מונעות ממנה לרדוף אחרי מנהיגים לאומיים..

בשנים שבהן נייסמן ניהל את חקירת האמיה , הוא הפך לאדם מפורסם. הוא הופרד מאשתו, והוא היה מקלט במועדוני הלילה של בואנוס איירס, ולפעמים הופיע במגזינים רכילות עם חברות שונות. הוא התענג על הדימוי שלו כתובע בודד שעקב אחרי מחבלים במזרח התיכון. עם צוות גדול ותקציב גדול הוא טיפח קשרי גומלין עם מומחי המודיעין האמריקנים,. הוא שכר דירה יוקרתית בשכונה האופנתית של פוארטו מאדרו ופנה לסופי שבוע של חופשות גלישה.

עם זאת ניסמן נשאר מחוייב מאוד לביתו  ולבנותיו, איירה וקאלה, ודיבר איתן בטלפון כמה פעמים ביום.

לפי עדויות שפרסמו חבריו – לניסמן לא היה מחשב ובקושי מחברות. הוא זכר בעל פה תאריכים מדויקים ועובדות שסייעו לו.,

בעצרת הכללית של האו”ם, היא ביאת קבוצה של amia ניצולים איתה. ב -2011 היא אמרה לועידה: “אני דורשת, על-פי דרישת הצדק הארגנטיני, כי הרפובליקה האסלאמית של איראן תעמיד לדין את האחראים לפיגוע..

(הפסקה מוזיקלית)

טיעון המרכזי של הדו”ח הוא, כי בנוסף להסכמה הציבורית להקים ועדת חקירה לגילוי האמת, היה הסכם סודי, שבו תסיר ממשלת ארגנטינה את השמות האיראניים מרשימת המבוקשים של האינטרפול. בתמורה, ארגנטינה תיהנה מהסכמים משתלמים למכור דגנים ולקנות נפט איראני.

כריסטינה קרישנר ושר החוץ היהודי ארגנטינאי הקטור טימרמן תכננו לזכות את איראן מאשמה.

עותק של מזכר ששר החוץ האיראני נתן לנשיא אחמדינז’אד מחזק את דבריו וטוען כי “ארגנטינה אינה מעוניינת עוד למצוא את האשמים ההתקפות הללו, אלא היא מעדיפה לשפר את היחסים הכלכליים עם איראן”.

ממשלת אירן הייתה כוח גובר באזור באותם הימים.  נשיא ונצואלה הוגו צ’אבס הציג את אחמדינג’אד למנהיגים ברחבי אמריקה הלטינית. בין השאר, אירן וונצואלה הקימו טיסה שבועית בין קראקס לטהראן, ושתי הממשלות הקימו קרן בשווי שתי מיליארדי דולרים להשקעות בשתי המדינות. גורמים אמריקנים אומרים כי צ’אבס גם העניק מקלט בטוח לפעילים של משמרות המהפכה האיראניים והחיזבאללה. ב -2007 הסכים צ’אבס לאפשר לאיראן ולחזבאללה להשתמש בוונצואלה כבסיס לרשת סחר בסמים והלבנת הון, על-פי פקידה אמריקנית לשעבר שעסקה בחקירות נרקו-טרוריסטיות.

בתקופת כהונתה הראשונה ש כריסטינה קרישנר הסחר בין שתי המדינות הוכפל, כאשר האיראנים קונים כמויות גדולות של דגנים ארגנטיניים.

ניסמן האשים את כריסטינה קירשנר בביצוע התכנית לנירמול היחסי עם איראן. הוא הציג סדרה  של תמלילי שיחות טלפון מוקלטות, שרבות מהן כוללות שני פעילים ארגנטינאים, לואיס ד’אליה ופרננדו אסתצ’ה. שניהם תומכים נלהבים של כריסטינה קירשנר  שנסעו עשר פעמים לאיראן והובילו הפגנות תמיכה פרו-איראניות בבואונוס איירס, שבהן טענו  שאיראן אינה אחראית להפצצת מרכז אמיה ושיש לזכות את האשמים מאשמה ולבטל את החקירות.

בסביבות השעה שתים-עשרה וחצי, ביום ראשון אחר הצהריים, ב- 18 בינואר, נמצאה גופתו ניסמן על רצפת חדר האמבטיה, עם כדור בראשו ואקדחו של לגומארסינו לידו. הוא כתב רשימת קניות. הוא לבש חולצת טריקו ומכנסיים קצרים. נתיחה שלאחר המוות קבעה כי ניסמן הרג את עצמו ושאף אחד אחר לא היה בדירה כשהוא מת

בשבועות שלאחר מותו של ניסמן, ארגנה ארגנטינה תיאוריות קונספירציה – האשימה את הסי-איי-איי, המוסד ואפילו את המודיעין הבריטי. כריסטינה קירשנר, באתר האינטרנט שלה, אישרה את ממצאי הנתיחה, ואמרה כי מדובר ב”התאבדות “.

כריסטינה קירשנר מסתבכת

שלושה ימים אחרי -שהנשיאה כריסטינה קירשנר הכריזה על מותו של ניסמן כהתאבדות, היא  שינתה את דעתה ואמרה שהוא נרצח. . “הם השתמשו בו בזמן שהוא חי, ואז הם היו צריכים אותו מת”, ” היא לא אמרה מי הם “היו” , אבל כעבור כמה ימים הציע קירשנר שזו סוכנות המודיעין הארגנטינאית שרצחה אותו.

ככל שחלפו השבועות הקונספירצו הלכו והתרבו. שורה של שופטים, רובם נאמנים ל-כריסטינה קירשנר, ביטלו את התלונות של אלמנתו ניסמן לפיהן נעלמו מסמכי חקירה.

עם זאת בספסטמבר האחרון קבעה משטרה בואנס איירס כי אכן היה מדובר ברצח.