מזל טוב לתם אהרון ששוב הגיע לפיד שלי. אחרי שתקפתי את הפרק בו הוא מנסה ליצור תמונה מאוזנת בין הכפייה הדתית לכפייה החילונית לכאורה , הוא העלה השבוע את אחד המונולוגים הטובים ביותר שלו, ואולי אחד המסמכים העיתונאיים החשובים ביותר בשנים האחרונות. מונולוג זה תום אהרון עסק במצבם העגום של ערביי ישראל שלא משתמשים בזכות הבחירה שלהם כדי להצביע לכנסת תפסיק דבר שגרע שלושה מנדטים המגזר בבחירות האחרונות
כיום, נדמה כאילו הסאטירה המודרנית כותבת את עצמה. בארץ נהדרת משדרים את אותה מהדורה כבר ארבע שנים, גב האומה, (מאז שנפרדה ממצב האומה ) מגיבה בכל שבוע באותה צקצקנות לכן פרשיות פוליטיות הניגרות שחיתות ואחוזות ההסתה.
בפרק האחרון של פעם בשבוע, תום אהרון יצא מהשבלונה הנוחה ועסק באומץ בסוגיה הקשורה לציבור הערבי.
מעבר לדברים הנכונים שנאמרו בפרק, הרשים אותי מאוד האופן שבו הוא טיפל בנושא.
ראשית כל- תם ‘נטרל’ את היותו פריוילג – יהודי שמדבר בביקורת על נושא הקשור בחברה הערבית.
אהרון טען בצדק שהוא עוסק בנושאים שונים הקשורים לסדר היום הפוליטי, ולכן חלה עליו חובה לעסוק בכל המגזרים.
שנית אהרון עשה דבר נכון, כאשר חשף את הפוליטיקאים המזוהים בתור מרכז-שמאל- מתנערים מטענות לשיתוף פעולה עם המפלגות הערביות בשל האופי הקיצוני והאנטי ציוני שלה. אך אותם פוליטיקאים שמסרבים לשיתוף פעולה עם המפלגות הערביות חיים בשלום עם קיצוניות ואנטי ציוניות של המפלגות החרדיות.
שלישית אהרון התייחס לבעיות הקשורות להתנהלות של המפלגות הערביות והאופן בו הן ירו לעצמן ברגל כשהחליטו להתפצל. בזאת אהרון הפר את החוק המקודש של עידן הפוליטיקלי קורקט לפיו לא יבקר אדם ממעמד גבוה יותר את בני המעמדות הנמוכים ממנו.
אותן מעמדות נקראות בשיח המודרני הגמוניות, ואת ההיררכיה בינהן מנציחה אות תקינות פוליטית- המערב לא יבקר את מצב זכויות האדם בעולם הערבי.
הגיע הזמן שמישהו יתייחס ברצינות רבה יותר לאוכלוסיות שחיות בפריפרייה הגאוגרפית והתרבותית של ישראל, כל עוד הנושאים האלו אינם על פרק היום, אנחנו נישאר תקועים כחברה וכעם.
לקריאת
