בפעם הראשונה שנסעתי לטיול ארוך לבד בחו”ל חשבתי על פיליאס פוג שיצא  להקיף את העולם בשמונים יום. נסעתי להודו לחודש כמעין הכנה לטיול ארוך יותר שאסע אליו בעתיד.

השנה הייתה 2009 , ווייפי לא היה קיים ובקושי היו טלפונים חכמים. נאלצתי לנווט על סמך המזל הטוב שלי וכוכב הצפון.

טיילתי בהודו ונפאל עם חברה טובה שאת שמה אשמור במערכת. היא הייתה נס רפואי מהלך.

בתקופה שבה גרתי בתל אביב היא ביקשה ממני שאלווה אותה לתחנה ואמתין איתה לאוטובוס,  אבל להודו היא נסעה בלי למצמץ.

הגברת חצתה את הודו  כמו נמלה שסוחבת אבטיח על הראש  ועוברת כביש ראשי ללא פגע.

התיק של הגברת  שקל לפחות 20 קילו וכל אותה צפלונית בקושי שקלה  כפול מזה. יתרה מכך, דובר באישה טבעונית שלא אוכלת ירקות וניזונה מממרח שוקולד וצ׳יפס.

למרות שהיה לי רק חודש והמון קוצים בתחת, לשותפה למסע לא הייתה בעיה לקחת  את הזמן או להעריך אותו בצורה לא נכונה.

הסכמנו על כך שבטיול נבקר בממלכת סיקים המזרחית.  השותפה התעקשה שניסע ברכבות ובאוטובוסים ממקום מושבנו בעיר  רישיקש בצידה המערבי של הודו.

במקרה הזה אני ניצחתי והעברנו את הדרך בטיסה עד לעיר בודגאיה.

בשלב הבא של המסע היא ניצחה והתעקשה להמשיך לקטמנדו תוך עצירה קטנה באיזה מקדש בדרך. המסע שהיה אמור לקחת חצי יום, ארך לפחות  48 שעות תוך הסתמכות על לונלי פלנט וגרוע מכך-הכוונות של נפאלים.

בסופו של הטיול ל-נפאל  נותרו לי עוד שלושה ימים ורציתי להספיק עוד קצת מהמדינה המדהימה הזו אבל לשותפה היו תוכניות אחרות.

תכננו לצאת בשעה 6:00 לפנות בוקר לפני הפקקים ולנסוע לשמורת צ’אטוואן בדרום המדינה. תכננו במשך שלושה ימים לבקר חווה להצלת פילים , להתרחץ איתם, לצפות במופע פולקלור, לקום לראות את הזריחה לתצפת על תנינים לצאת למסע בג׳ונגל לרכב מסביב לשמורה על אופניים לשוט בנהר ולצאת לסיור בעקבות המפלגה הקומוניסטית שחלה להכות שורשים באזור.

השותפה טענה שלפי הלונלי פלאנט מדובר בארבע שעות נסיעה,  בנוסף היא טענה ,ברגע שקמנו, שהיא חייבת למיין כביסה וגם לאכול ארוחת בוקר וגם לקנות סוללות וגם לאסוף את החצובה שהיא שכחה באינטרנט סנטר. שאלתי אם לא כדאי שאשאר בקטמנדו כדי לא לבזבז זמן, אבל השותפה התעקשה.