“בדרך כלל נותנים את פרסי הנובל לאנשים מבוגרים. הזכייה לא תעודד אותם לכתוב משהו חדש. בדרך כלל מדובר במחווה למשהו שעשו בעבר”
האזינו לבני ציפר ממליץ על מישל וולבק
מישל וולבק עדיין בגיל שהפרס יאפשר לו לכתוב יותר. יתר על כן אני מניח שהדבר יעורר בו ייצר תעוזה.
הפרס גם יכול לתת גושפנקא להשקפת העולם המהפכנית שלו. (מהפכנית כי היא שמרנית).
שני הספרים האחרונים של וולבק הם כאלו. הספר ‘כניעה’, למשל, יצא לפני הפיגועים בפריס ב-‘היפר כשר’ ובמערכת העיתון ‘שארלי הבדו’. הספר מתאר מצב שבו האיסלאם משתלט על צרפת והעם הצרפתי לא מתקומם נגד האיום אלא נכנע כפי שנכנעו לנאצים).
הספר האחרון של וולבק ‘סרטונין’ שיצא לאחרונה – חזה את הפגנות האפודים הצרפתים. סרטונין הציג את הצרפתים שמאסו באיחוד האירופי. וולבק מדבר על אנשים מערביים שאין להם בשביל מה לחיות. לטענתו-הדרך היחידה שבה אדם מערבי יוכל לשמור על עצמו, הוא בעזרת תרופות ואמצעים חיצוניים.
וולבק כותב בצורה היפר אקטואלית, אבל עיין מדובר ברומן. הכל בשפה ברורה ופשוטה, כמעט על סף העיתונאית.
הוועדה כבר העניקה את הפרס לעיתונאית ומחבר שירים, אז יש שם אנשים שחושבים בצורה נכונה.
יתר על כן, וולבק מתאר סקס בצורה מאד גרפית. אנחנו יודעים כמה קשה לסופרים עבריים, למשל, לתאר סקס בצורה ברורה ופשוטה. מצד שני, זו כתיבה שמאד מעוגנת במסורת הצרפתית של הכתיבה. וולבק מתחבר מתחבר מאד לסגנון הצרפתי הנטורליסטי. סופרים מהז’אנר הזה (כמו אמיל זולא למשל) כתבו מפריזמה מאד חדה.
הפרקים האחרונים בפודקאסט העשירייה
מישל וולבק נולד בסן-פייר באי הצרפתי לה ראוניון למשפחה קומוניסטית. אביו, רנה טומה, עבד כמדריך טיפוס הרים ואמו, לוסי צ’יקלידי, הייתה רופאה ומרדימה, בוגרת הפקולטה לרפואה באלג’יר.
הוריו כינו אותו “מישל” לאחר ביקורם ב”הר מישל הקדוש ” , ואמו זייפה את תעודת הלידה שלו והפכה אותו בשנתיים יותר מתוך אמונה שהוא בעל כישרונות מיוחדים העולים על בני גילו.
וולבק החל את הקריירה שלו בטכנולוגיית מידע באונילוג בשנת 1983, אז כקבלן במחלקת ה- IT במשרד החקלאות הצרפתי, שם שהה שלוש שנים . בשנת 1996, לאחר שקיבל את הוותק הדרוש, התפטר והתמסר לחלוטין לכתיבה.
