” מחמוד דולת אבאדי (שרבים פשוט מכנים אות דולת אבאדי) נחשב ,בעיניי ובעייני רבים, לגדול הסופרים האיראניים החיים (וגם אחד הגדולים בדורו). הוא אחד מדור הנפילים שעדיין חי ויוצר באיראן עצמה ולא יצא לגלות. מתוך איראן עצמה”.
את הדברים מספרת המתרגמת אורלי נוי מגזין ‘עושה רוח’ במסגרת פודקאסט ‘העשירייה’.
.
חלק מהספרים שלו לא יצאו באיראן עצמה. שקיעת הקולונול בתרגומי, לא יצא בארצו, מכיוון שהוא מותח חשבון נפש לאחר המהפכה.
הוא כתב אפוס בשם ‘קאליגר’, של שלושת אלפים עמודים, מתאר את חיי הכפר באיראן. גם הספר הזה הוא ביקורת חברתית מאד נוקבת. הוא עוסק בסיבים העמוקים ביותר שמרכיבים את החברה האיראנית, היצירה שלו היא כזו שמשקפת את פעימות הלב האירוניות באופן הנוגע, הנוקב והמרהיב ביותר. הוא סופר נדיר, לטעמי.
חשוב לי להדגיש את האיכויות שלו כסופר, מעטים משתווים לו באיכות הכתיבה, ולכן הוא ראוי לפרס כסופר יוצא מן הכלל. לעיתים מייחסים מתן פרסים כאלו כ-‘הכאה על חטא’ מערבי, במקרה של מחמוד דולת אבאדי מדובר בסופר שעצם הכתיבה שלו היא סיבה לזכייה.
מחמוד דולאת עבאדי
נולד ב 1940 בכפר נידח בסאבזבר , צפון-מערב מחוז ח’וראסאן , איראן , הוא עבד כמדריך חקלאי ולמד בבית הספר היסודי מסעוד סלמן.
בגיל 13 עזב את כפר הולדתו והתגורר באייוואן-אי-מפתח, מזרחית לטהראן . הוא עבד כרועה.
בהמשך נסע לטהרן ועבד שם בבית דפוס הוא פנה בגיל 20 לבחינת הכניסה בבית ספר לדרמה והתקבל למרות שלא סיים את בית הספר. לאחר מכן עבד במשך 14 שנים בהרכב תיאטרון. בשנת 1974 הוא נעצר בהופעה של ובילה את השנתיים הבאות בכלא. מאז שנות השישים הוא כותב רומנים ומחזות.
