ברוכים הבאים לצ’אנגי, מאין סניף של בוכנוולד שנפתח בסינגפור עבור אסירי המלחמה. נכלאו בו אנשים שהחטא היחיד שלהם היה שהפסידו ולא מתו.
בעבר קראתי כבר כמה סיפורי מחנות על גולאגים, בעיקר אירופיים, ואף על פי שהידע שלי על המלחמה באוקיאנוס השקט הוא בסיסי, הסיפור הזה הרגיש לי אמין מאוד. לא רק מכיוון שהוא מבוסס על עובדות מחייו של קלוול שהיה בעצמו אסיר במחנה צ’אנגי בסינגפור, אל גם בזכות עצם המעשה הספרותי שופע הריאליזם ואמינות;
מבעד לקריאה המרתקת מצאתי מחקר מצוין הן ברמה ההיסטורית והן ברמת הפעולה של הדמויות במצבים קיצוניים.
את הספר מלך עכברוש מובילים אמריקני פרגמטי לצד בחור אנגלי משכיל הגדל למשפחה של קצינים השופעת מסורות צבאיות. מאין שילוב בין ‘הגמד’ של אנקוויסט ו-‘הנסיך’ של מקיוואלי.
עיקר הרומן עוסק בשאלות ההישרדות של קלוול. מדובר במיקרוקוסמוס של פלנטה אחרת, משהו שנשמע כמו פרפראזה על כל סיפורי הגטאות שלמדנו בתיכו. המחנה הופך בעל כורחה לעיירה קטנה עם משחקי הקלפים פעם והפקה תיאטרונית, ורכילות, ורגעים של חסד. אפילו נשים לקחו חלק במחנה הכלא. למרות שמדובר בתיאורי זוועה קשים ומחרידים, הרגשתי במהלך הקריאה אחריות לא הוגנת כקורא. האם עליי לחבר או לנתק את מאורעות ‘מלך עכברוש’ מהמתחולל באירופה, האם להשוות או שלא להשוות?.
אין שיעור למידת האכזריות של השבי. אמו של קאלוול כתבה לו מדי שבוע. עם שחרורו הוא קיבל את המכתבים.
במהלך כליאתו הוא לא שלח ולא קיבל דבר. אמו כתבה את כל המכתבים האלה בלי לדעת אם הוא חי או לא. אי הוודאות היא הגיהנום. יוצרי הגיהנום הם היפנים, שאומנם חתמו על אמנת ז’נבה אבל לא אכפו את כלליה הבסיסיים.
קאלוויל, ששרד בעצמו מעלה את השאלה בפני הקוראים: ‘מה הייתם עושים’? אבל גם מפנה שאלה לקוראים עצמם לגבי סוג האדם שאנחנו. איזה תפקיד היינו ממלאים בהיווצר הנסיבות?: הצייד או הוקרבן.
אחד מגיבורי הספר צולח את מכשולי העלילה כשידו על העליונה. אך ככל שהמלחמה מסתיימת ואנשים כבר לא זקוקים לו, מתגלה לו כי סביבת הגידול הטבעית שלו היא בשדה הקרב, רק שם הוא יכול לתמרן אנשים שלא יעתרו לו בדרכי שלום, על כן הוא לא יכל להתאים את כישוריו או את רעיונותיו לסביבה החדשה.
<iframe width=”560″ height=”315″ src=”https://www.youtube.com/embed/ATBdJEgQ8Es” frameborder=”0″ allow=”accelerometer; autoplay; clipboard-write; encrypted-media; gyroscope; picture-in-picture” allowfullscreen></iframe>
בסיכומו של הספר מלך עכברוש אנו נותרים עם מטאפורת מלך העברוש שבתחילת הספר: שנאה היא כמו להקת חולדות שרוחשת בתעלות הביוב מתחת לפני השטח, וכאשר מסתרבלים הזנבות של השנאות הקטנות- נוצרת מפלצת עכברושית שמחוברת בפלונטר בזנב. זו שנאה, והרומן ‘מלך עברוש’ ניסה להתיר אותה לנוחות הקורא באופן מדהים!
.
