יידוי פטיש

יש לי ארון מקסים
עם עשרות פרסים,
ותראו- כולם נוצצים!
זאת, תנו לי להדגיש,
כי -יידוי פטיש דורש אומץ,
להיות
כמוני – אלופים!

כשהגיע הרגע,
לעלות למסלול,
האם היה זה הרגע- להגיב בזלזול?
כן? להתכונן!

האם ניגשתי למגרש עם בזינוק חדש?
מממ! מה?
כשניערתי את הטלק, האם מסרתי ד”ש?
אני לא!
כשסובבתי ת’פטיש האם בהיתי בנוף?,
או שחלמתי על פרח שבא לי לקטוף?
אולי חשבתי על הזריקה המסובבת,
אולי לא בא לי? ואולי אנ’לא אוהבת.
ואולי מתחשק לשנות כיוון,
לוותר על המון, שעות של אימון.
לא חשש, לא חשד, לכוון אל מרחק,
למלא את החוקים- ולנצח בענק,
כש- הפטיש הושלך אל המרום-
והקהל לא מסוגל נשום!
כבר מותר לי לחלום?
לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא ….

אם תרצה לזכות אי פעם במדליה,
צריך להישאר בתוך ה-מעגל.
אם תרצה להיות בשיא,
תשכח מאושר או כבוד עצמי.
הישאר, בתוך הקו- כוון אל על!

(שירו איתי שתיים, שמונה שש!)

אם תרצה….

ורק כלל אחד שוב אדגיש,
מבית ספר ליידוי פטיש.

החיים- הם רבע טון,
סובב, וזרוק- מקום ראשון! ו-
שמור ת’עקבים בתוך הקו!

(החיים- אולימפיאדה!
זרוק את הצרות לעזא-זל
והישאר בתוך הקו!)

(נו, קישטה!)