עמית רייס (31) מגבעתיים,  מככב במחזמר ‘שורת המקהלה’ בקאמרי ועובד על מופע יחיד.

בסוף חודש אוקטובר הקרוב יעלה בקפה תאטרון הקאמרי מופע היחיד של עמית רייס “עמית רייס פותח ת’פה 2”. עבור רייס, מופע יחיד הוא לא נקודת שיא בקריירה הקצרה, אלא אבן פינה בדרך להגשמת היעדים הבאים. בראיון ל-‘עושה רוח’, עמית רייס מספר על עבודת השחקן והמופע המתקרב.

“מגיל ארבע עשרה אני ‘בתחום’. יותר מחצי חיים אני מתעסק בתחום הבמה. במשך הזמן ליקטתי לעצמי הרבה שירים שרציתי לבצע. לא בהכרח מחזות זמר שעלו  בתאטראות הרפרטואריים.  יש שם שירים בעברית, אנגלית ואפילו איטלקית. אני בוחר בכוונה לא לשיר את השירים הידועים והמוכרים מכיוון שאני רוצה להביא את האנשים אל החומר. אני מדבר על השירים, איפה הם נוגעים אליי. אני מנסה להרכיב לקהל את המשקפיים שלי וליצור סיפור משותף”.

ההופעה בתאטרון הקאמרי היא לא עניין חדש עבור רייס שהשתתף בתאטרון בהצגות רבות  ובעיקר במחזות זמר (לאחרונה ב-‘שורת המקהלה’). למרות שנדמה כי הנושא מתבקש, המופע הקרוב לא צפוי לכלול קרדיט לכריאוגרף.

“אני לא מתכוון לרקוד במופע, בעיקר בגלל סיבות טכניות של במה. אבל אולי ארקוד סטפס.  למדתי סטפס במיוחד עבור ‘מצחיקונת’ לפני שנתיים (מחזמר שעדיין רץ). תמיד רציתי ללמוד סטפס, ועכשיו היתה לי ההזדמנות.

חשוב לי להדגיש שאני לא רקדן, אני לא יודע לרקוד באופן מקצועי. כשהייתי קטן אפילו פחדתי שיידעו שאני אוהב לרקוד כי פחדתי שיצחקו עליי. היום אני יודע להעריך אנשים שעובדים על הגוף שלהם. אחד ההישגים הגדולים ביותר שלי זו עמידת ידיים, שנתיים התאמנתי עד שהצלחתי. יש לי כבוד למילה הזאת ‘רקדן’. להיות רקדן זה אומר לעבוד על הגוף מגיל ארבע או חמש. אי אפשר להחליט בגיל עשרים ומשהו  שאני ‘רקדן’. אני רוקד טוב. לתפקיד בשורת המקהלה הגעתי אחרי שההצגה כבר עלתה, נקראתי להחליף שחקן אחר. עבדתי חודש וחצי, המון שעות  ביום”.

עבודת השחקן כוללת שיעורי פיתוח קול, גמישות ושינון טקסטים. עם זאת, נדרשת עבודת מטה מאומצת כדי להבטיח את התפקיד הבא. רייס יעלה בחודש דצמבר הקרוב במחזמר ‘שגעון המוזיקה’ בתאטרון הקאמרי. לטענתו, שחקן טוב חייב להיות איש עסקים מוצלח:

“שנה אחרי שהגעתי לתאטרון עשיתי מעל למאה הצגות של קזבלן (בתור אחד מהמקהלה). המקום נהיה לי מוכר, הרגשתי שאני חי את השגרה של המשחק. אבל למרות הכל לא הכירו אותי. באותו זמן היתה הצגה בשם ‘שגעון באופרה’, וחיפשו מחליף לעידו רוזנברג. זה היה שלאגר עם כוכבים גדולים ולא חשבו לצרף שחקן אנונימי כמוני. למרות הכל הסכימו לראות אותי לרבע שעה בערך. תוך יום היתי צריך ללמוד שיר באיטלקית לאודישן, והתכוננתי מאד מהר. עברתי שלושה אודישנים ואחר כך נתנו לי הזדמנות לעשות הצגה אחת לבחון איך אני. זה מטורף לעשות את כל המאמץ הזה בשביל ש-‘אולי’ יקבלו אותי.  היה לי את הצמא והרעב של השחקן בתחילת דרכו. היום אני לא במקום הזה, לא היתי עושה דבר כזה מבלי לדעת מה התנאים שלי”.