למרות השינויים הרבים  שנערכו, עדיין מדובר במעין מופע בלט ביזארי באפטר-אפקטס.  המפיקים של  הסרט כנראה חשבו שמדובר בהמשך של ‘פנטזיה’ של דיסני בשילוב אווטאר- קולנוע מוזיקלי פסיכודלי. אבל שום דבר פסיכודלי לא יכול לצאת מסצינות חשוכות במגרשי גרוטאות לאור ניאון.

אני לא בטוח ש מחזמר זה היה יכול לעבוד בצורה אחרת בקולנוע, כמט סרט תלת מימד או אנימציה או אפילו חתולים מאולפים (כמו בסרט כלבים נגד חתולים).

במובן מסויים כבר פיספסנו את הרכבת לגבי קאטס. המחזמר היה פנומן בשנות ה-80 מכיוון שעשה את ההיפך המוחלט מכל מה שעשו בברודוויי לפניו. זאת לא הייתה הצלחה בזכות אלא בחסד, והחסד הזה צריך קהל באולם תיאטרון שחקנים חיים כדי להתרחש (בדיוק מאותה סיבה שאי אפשר לראות קונצרט רוק בקולנוע).

למרות הכל אני לא חושב שזה סרט רע. אני מכיר את המחזמר, ואני אוהב אינטרפרטציות.  הדמויות של החתולים האנושיים לא מפחידות אותי יותר מאשר המשתתפים ב-‘כוכב הקופים’.

אני יכול להבין את חוסר הסבלנות של הדור החדש למול עלילה כל כך סטטית, ומול דמויות חתולים שלא מגיעות לקרסוליים של היצורים המקוריים המככבים באינטרנט.