בפוסט הקרוב אבקש לשתף בסיפור אישי על הרגע בו השתנו חיי לטובה בזכות הספריה לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה, דבר עליו אמליץ לאנשים המאובחנים עם קשיי ריכוז מאובחנים.
ההיכרות שלי עם הספריה הייתה שווה לעקיצה של ספיידרמן על ידי העכביש הרדיואקטיבי והפיכתו לגיבור על. הרגע בו שרביט הקסמים של טינקרבל נגע בי ונתן לי כנפיים.
כדי להבהיר איך הגעתי לאותם טיעונים קיטשיים אצטרך לחזור עשרים שנים אחורה לבית הספר היסודי. באותו הזמן למדתי בקיבוץ חצרים. באותן השנים התזזיתיות של ימי ראשית הרטלין שלקחתי, גרמה לי להיחשב מצד אחד בתור ילד מופרע או רשלן. מהצד השני לא זכיתי לאהדה של בני הכיתה כשהייתי קופץ על השולחן באמצע השיעור. באותן השנים העברתי את ההפסקות הגדולות שלי בפינת החי של הקיבוץ ובספריה.
אהבתי ספרים, למרות הקושי העצום להתרכז בהם. הייתי קורא בקצב של שני דפים ליום, שוכח את הדמויות ומתייאש לא מעט. כאשר לקחתי רטלין לראשונה התחלתי לקרוא במשך פרקי זמן ארוכים יותר, אם כי עדיין בקצב איטי. ספרים קסמו לי והפכו לאהבה גדולה שלי, אהבה שלא הייתי מסוגל לממש. אהבתי להריח את הספרים, לדפדף, לעיין, לקרוא קטעים קצרים, לעבור מספר לספר בניסיון לשמור על עניין אך לרוב ללא הצלחה. תקופות הקריאה ה-‘רציניות’ שלי חפפו לתקופות של שינויי מינונים של הרטלין, ממש כמו לארנס ארמסטרונג. במשך הזמן אני נשחקתי מהתרופה, ולעיתים התרופה נשחקה ממני עד שלבסוף הפסקתי ליטול אותה לחלוטין וכיביתי את האור על הספריה שלי למשך מספר שנים.
בראשית העשור הקודם , בערך , התחלתי להיחשף לעולם הפודקאסטינג וההרצאות המלאות המונגשות חינם ביוטיוב. תיבת הפנדורה של התאווה שלי לידע נפתחה, ובמשך כל יום הייתי מאזין במשך שעות להרצאות ופודקאסטים עבריים. הצעתי לסבא שלי להאזין להרצאות שעניינו אותי וגם הוא התלהב מהרעיון. לאחר מספר שנים בחיפוש אחר תכנים קוליים מצאתי את אתר הספריה לעיוורים.
היתי בטוח שהספרים נגישים לבעלי לקויות ראייה בלבד, אך בכל זאת תהיתי אולי אוכל לבקש הקלה עבור סבא שלי שהיה אז בן 92. התברר לי מהתקנון כי ישנה זכאות להאזנה לספרים החל מגיל שבעים ועל כן הגעתי למרכז בתל אביב והתחלתי לשאול ספרים עבורו.
בתחילה נרתעתי מהרעיון להאזנה לספרים שהשאלתי לסבא שלי, הקריינים נשמעו לי איטיים מדי ואני הרגשתי נבגד על ידי עולם הספרות.
בבדיקה חוזרת שערכתי בתקנון הסתבר שגם בעלי לקויות למידה והפרעות קשב זכאים למנוי גם הם. החלטתי לתת הזדמנות לספרים המוקלטים.
בעזרת תוכנת MP3-SPEED המרתי את הספרים המוקראים בקצב איטי לקצב מהיר ואף קופצני (בעזרת שינוי הפיץ’) כלומר- הספרים נשמעים לאנשים אחרים כמו עכבר צייצני אך בשבילי הם מלאי חיים, תזזיתיים וקצביים.
הכל בזכות הספריה לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה.
ההאזנה לספרים הפכה לטבע השני שלי. אני מאזין לספרים במשך כחמש שעות ביום. לא האמנתי שאוכל לסיים ספרים כמו ‘רוחות מלחמה’ של הרמן ווק , שר הטבעות, הביוגרפיה של אלתרמן ואת החטא ועונשו.
התודעה שלי גילתה מרחבים עצומים של יכולת לימוד, זיכרון, הבנה והכלה.
בעזרת תוכנת עלמגו התחלתי להאזין גם למאמרים וסיכומים מהלימודים שלי לתואר הראשון באוניברסיטה הפתוחה (לא עברתי בגרות בגלל יחידה אחת במתמטיקה- כוחה של דיסצקלציה…), הציונים שלי השתפרו והפכתי לתלמיד מצטיין.
הספריה לבעלי לקויות קריאה גרמה לי לממש את הפוטנציאל שהיה לא ממומש אצלי במשך שנים.
מעבר להפרעות הקשב המאפיינות אותי יש לי גם דיסלקציה ספצפית שנקראית- תסמונת האונה הימנית, בעיקר בעיות של פוקנציות, גרפים ופרבולות לצד קושי בהבנת שפה בלתי מילולית (הייתי ממוקם על קצה הרצף האוטיסטי). מהצד השני בורכתי ביצירתיות, יכולות גבוהות ברכישת שפה וזיכרון פסיכוטי לפרטים קטנים.
במשך השנים למדתי לתעל את הקשיים שלי למקומות חיוביים, התחלתי לכתוב בלוג, להגיש פודקאסט, לתרגם שירי מחזות זמר לתלמידים מבתי ספר למשחק ולהדריך במוזיאונים.
מאז שהפכתי מנוי של הספריה לעיוורים בעלי לקויות קריאה הפכתי מור אחר, ה-מור הממומש, ה-מור שתמיד רציתי להיות ולא ידעתי איך.
יש לציין כי במסגרת במסגרת הספריה לעיוורים הקלטתי את ההסכת ‘קיצור תולדות הספרות ברשת החינוכית.
.
לקריאת
