כעת, כשנאלמה תרועת הפסטיבלים, נותר לי רק לסכם את מה שכבר מסוכם מאליו, ועדיין משאיר טעם של עוד. במילים אחרות, לסיקור כזה לא ציפיתם.
אירוויזיון 2019 עמד בסימן הפוליטיקה של הזהויות. לא משנה מי אתם- העזו לחלום!, נשים, טראנס, בי, ג’נדר קווירים, ואפילו גברים. הרעיון עצמו נשמע טוב, הבעיה היא הביצוע. כך למשל דנה אינטרנשיונל באה לברך ויצאה מקללת . היא שרה על כך שכולנו יפים וכולנו מושלמים וברקע הקיס-קאם וזוגות מתנשקים. זה יוצר מסר כאילו ‘זה בסדר להיות מה שאתה, כל עוד אתה בזוגיות’. גם השירים עצמם חגו סביב אותו הרעיון, ובראשם השיר של צרפת (שעלו עוד נדבר).
באשר למופע עצמו. קטנותי מלהחמיא למקוריות, המחשבה והרעיונות המקוריים. הדרך היחידה שלי לסכם את האירוע היא בהתייחסות לשירים. למרות שהיו שירים מצוינים השנה, היה גם מספר שיא של שירים ששמעתי אותם בפעם הראשונה כשנבחרו, ובפעם השניה כשעמדו על הבמה, ואני בקושי מסוגל לזמזם אותם: אוסטריה, בלרוס, מונטניגרו, פינלנד, יוון, בריטניה, גרמניה, ליטא, לטביה ומלטה- היו הרשימה השחורה הארוכה ביותר בתולדות האירוויזיונים לדעתי.
בקשר לאירוח, אנחנו חייבים להפנים את הביקורת על המחירים. במשך שבועיים ישבתי במרכז העיתונאים ובעיקר שמעתי תלונות.
לא משנה כמה שנילחם בBDS, בסופו של דבר, אנחנו מוציאים את דיבתנו רעה עם בירה ב-25 שקלים בכפר האירוויזיון (המוכרת גיהצה אשראי של אוסטרי לידי שהתפלץ מהמחיר ושאל ‘אם בירה עולה כל כך הרבה, אני לא רוצה לדעת כמה עולים מים).
עניין אחרון שצרם היה המשכורת של לוסי איוב. כמה נשמות טובות ואנטישמיות רמזו על כך שמדובר בכך שהיא חצי ערבייה. מצד שני לוסי היא כמו שאר המילניאלים שנשלחים לעבוד תמורת הבטחות לעתיד טוב יותר.
כמובן שלוסי (ומאות אחרים) היו מוכנים להגיש את התחרות חינם. עם זאת, אני לא קונה את התגובה הלקונית של כאן באשר לכך שהנחיית האירוויזיון תקדם אותה בתחום. כולנו ראינו את סיגל שחמון באותה המשבצת לפני עשרים שנה ומאז נעלמו עקבותיה.
השירים עצמם
01. 
מלטה-
התחרות נפתחה עם הזיקית המלטזית. עשרה קבין של מקוריות ירדו על ההופעה הזו, אבל השיר עדיין חופר. הזמרת לבשה ז’קט משאריות של מטריה, וזזה כמו על הבמה כמו חרדון. מעניין לציין שמלטה בחרה לפני שנתיים בשיר אחר בשם ‘זיקית’ והחליפה אותו מיד לאחר מכן.
02. 
אלבניה
מה יותר הגיוני מאשר להעמיד היפסטרית מילפית באמצע כיריים בוערים?. אלבניה היתה פייבורטית גדולה שלי ולצערי הרב לא קיבלה פרגון יותר גדול. שאפו על כך שהעמדת את המלווים שלך על הבמה ולא החבאת אותם מאחורי הקלעים כמו ששאר המדינות עשו.
03. 
צ’כיה
תודה רבה שהצלחתם לגדול עליי, כי לפני התחרות השיר הזה היה בלתי שמיע. אני מקווה שאחרי התחרות לא תלבשו עוד סוודרים בצבעים זוהרים, אתם צ’כים לעזאזל, לא סלובקים.
04. 
גרמניה
גרמניה היא מדינה שמאד מעצבנת אותי. (אני מבין את האירוניה וההיסטוריה, אבל תתמודדו). בגרמניה יודעים לשלוח שירים טובים. בעשור האחרון אין להם אמצע- או שהם בעשירייה או שהם במקומות האחרונים. תתאפסו על עצמכם בחיאת!, זה ששלחם בשנה שעברה שיר שהזמר כתב על אבא שלו שנפטר, לא אומר שצריכים להמשיך לעסוק בכוונה בבני משפחה.
05. 
רוסיה
מרוב הניסיון להיות אותנטיים, נשארתם בלי כלום. סרגיי לזרוב כבר ניסה את מזלו באירוויזיון עם שיר יותר טוב וביצוע יותר מספק. השיר Scream’ מאד מספק. מה יותר טוב מהתקף חרדה סובייטי?. עם זאת, הבימוי והדרמטיות המוגזמת העכירו את הסיכויים של השיר.
06. 
דנמרק-
בתואר הזמרת הדנית שנראית הכי דנית זכתה לאונורה. פני הארנב החמודות, התחינה מצד הקהל שהיא תחייך, וצרחות האימה מצד הקהל כשהיא חייכה לבסוף.
בקדם הדני היא עלתה על הכסא הגבוה בצורה קצת יותר אלגנטית.
סן מרינו
טרולים לא מתי, הם רק מתחלפים, ואפילו בסן מרינו זה לא נכון. מתברר שכל מי שניסה את מזלו בתחרות שוב ושוב מטעם המדינה הזערורית הצליח מתישהו (הקודמת היתה ולנטינה). סן מרינו היא ההסבר למה חייבים שופטים, אחרת השיר הזה היה מגיע למקום ה10.
08. 
מקדוניה
כבר חמש שנים שאי אפשר ללבוש טורקיז מבלי להיקרא בטעות ‘אלזה’. השיר של מקדוניה היה אחד הטובים השנה. אי אפשר להתייחס אליו במיליגרם של ציניות.
09. 
שבדיה
מי אתה ומה אתה עושה פה?. אדי באטלר ניסה את אותו התרגיל ב2006 וסיים באותו מקום, אבל מהסוף. שמישהו כבר יחריב את המנדט השבדי ויפה שעה קודם.
10. 
סלובניה
ההסבר לגבי סלובניה הוא פשוט. עומדים זוג של פרידג’ידים. הוא דוחף ידיים ללופר ולזמרת, והיא זורמת איתו משום מה. אחד השירים הטובים השנה!
11. 
קפריסין
טמטה היתה קרובה מרחק פסיעה לא לעלות לגמר. עם כל החרוזים והפרנזים שתפרו לה על הבגד גוף, פחדתי שהיא תעשה אפצ’י ותישאר ערומה.
השיר עצמו נהדר ומושלם (בהנחה ופואגו לא נכתב מעולם או לפחות, לא התחרה באירוויזיון. )
12. 
הולנד
מי שזכה שלישי בקרב השופטים ושני בקרב הקהל הצליח לכופף את התחרות לטובתו. זה כנראה הזוכה הפחות מוצלח בשנים האחרונות. אף אחד לא בחר בו, ובכל זאת אנחנו סוגרים מעגל. גם בפעם הקודמת שהתחרות נערכה בישראל- הולנד אירחה בשנה לאחר מכן. מי יודע? אולי מרוקו תחזור.
בכל מקרה מדובר בזוכה ראוי ושיר מצוין.
13. 
יוון
לא הבנתי את העניין של חרבות הסיף בריקוד מאחורה. אתן עלולות להוציא למישהו עין (מצד שני זה יכול לקדם אותו לחברות בלהקת שלווה, אז אולי זה שווה).
התאונה בין מיכל נגרין לאיימי ווינאהוס לא נשמעה רע יותר.
14. 
ישראל
ריגשת, ייבבת, ואפילו קיבלת בטעות דוז פואה מהבילרוסים ששלחו את הניקוד שלהם מהתחלה לסוף. קובי כאן כדי להישאר, תפנימו, ואם אתה מתבעסים על המיקום הגרוע שלו, קחו בחשבון שמאז 2015 (השנה הראשונה שבה עלינו לגמר אחרי ארבע שנות נבצרות), המדינות המארחות מתרסקות בענק.
15. 
נורבגיה
המנצחים של הקהל הציגו כל כך הרבה קלישאות אירוויזיוניות וזה עבד להם. באופן אישי לא הבנתי איך מרכיבים להקה מילדה בת 23 ועוד שני גברים בני ארבעים. אחד גיי חמוד והשני נראה כמו המוסכניק שלי אחרי מנת שווארמה. אחד השירים המשמחים השנה וטוב שכך!
16. 
בריטניה
עכשיו התור של בריטניה להתיש אותנו. כבר כמה שנים שהם מגיעים למקומות האחרונים עם שירים גרועים. בקדם הבריטי מבכים את המיקומים הגרועים של הממלכה, אבל אז בוחרים שוב בשירים גרועים. בימי הקולוניאליזם הפנמתם יותר.
17. 
איסלנד
.אחרי שצרחו על כך שאירופה תיחרב ואנשים יסתובבו עם בגדים מהדאנג’ן ברחוב, הגיע הזה להפחיד את הקהל עם משהו רציני- דגלי פלסטין.
18. 
אסטוניה
וזלין אנושי נשלח לייצג את המדינה הבלטית. זה היה עובד נהדר לפני עשרים שנים, הפעם היה מדובר בגזילת משבצת.
19. 
בלרוס
עוד שיר בלתי, והכי מרגיז שהוא עלה על חשבון פולין. זנה המסכנה יצאה בוכיה מהאולם. לעזאזל מה היא ציפתה? שהיא תצעק Like it במשך שלוש דקות וכולנו ניסע למינסק?. (מצד שני, זו בילרוס, אני לא מצפה למשהו אחר)
20. 
אזרבייג’ן
ניתוח לייזר קרדיולוגי טרם נראה בישראל, אבל תודה שהכנסת רעיונות לראש של הסטרטאפ ניישן. באופן אישי אני מקווה שבגרסה הטורקית של השיר, במקום Shout up about it! הוא יצעק – ‘לישתיק’.
21. 
צרפת
איפה הרקדנית החיגרית או הגידמת שצריכים אותה?. אותי לימדו פעם ש-‘או שעושים טוב או שמסבירים’. כל השיר היה מלא באפולוגטיות והתנצלויות. הרעיון להביא רקדנית חרשת הוא רעיון מבורך, אבל בעשרים השנים האחרונות, בערך, יותר שירים בוצעו בשפת הסימנים מאשר בשפה הגרמנית.
אם אני נשמע קר וחסר רגישות, אתם צודקים. מצד שני גם קונצ’יטה ניסתה את מזלה בתחילת הדרך עם שיר שמדבר על הזהות המסוימת שלה, וכמובן שדבר כזה לא היה מנצח באירוויזיון.
22. 
איטליה
שלא תחשוב שלא שמנו לב שקנית את החולצה בסייל במכולת של האריתראים מתחת לבית שלי. איטליה הביאה את אחד השירים הטובים השנה, וסגרה את העשור השני של שנות האלפיים בתור המדינה המצליחה ביותר (כן, יותר משבדיה שניצחה פעמיים). איטליה היא מדינה שצריך לתת להשתתף באירוויזיון חינם רק בשביל להגדיל את התפוקה של השירים המצויינים. .
23. 
סרביה
אילולא שתי השורות המרגיזות באנגלית, היה מדובר ביצירת מופת מושלמת. הזמרת הסרבית לבשה את השאריות של התלבושת של איסלנד ואף אחד לא שם לב.
24. 
שווייץ
כשאתם רוצים- אתם יכולים. המדינה הנייטרלית מקבלת בקביעות נייטרליות מהגמר באופן קבוע. השיר הזה הוא לא גאונות אבל המינימום ההכרחי שמדינה צריכה לעשות כדי להצליח. כן יירבו.
25. 
אוסטרליה
ההופעה המעניינת ביותר השנה, דבר כזה עוד לא ראינו באירוויזיון או בכלל. אפילו השיר הצליח לגדול עליי במשך הזמן. כל הכבוד לאוסטרליה!
26. 
ספרד
ספידי גונזלס החמוד הזה השקיע חצי מהתקציב השנתי של הטלוויזיה הספרדית רק בשביל שיתקעו אותו בתור השיר האחרון. הגיע לו להגיע הרבה יותר גבוה!.
ולא נשכח את: הגאורגי שקרא את ‘אל מלא רחמים’, על הבמה, הפורטוגלי בהתקף הפסיכוזה, והמולדבינית עם ארגז החול. יהי זכר סיכוייהם ברוך.
הכי הצחיק אותי המנוול הקרואטי שהציג שיר הומואירוטי למהדרין שנכתב על ידי הומופוב מוצהר שכבר ייצג את קרואטיה- ז’אק הודק.
בסופו של דבר אנחנו חייבים לדבר על הבננה שבחדר. האיש שהביא את האירוויזיון לישראל- דורון מדלי. עם כל הבדיחות והלגע, עדיין מדובר באדם שהביא את האירוויזיון לישראל. באירוויזיון כמעט ומעולם לא ביצעו מחווה מיוחדת ליוצרי השירים, רק לזמרים עצמם. עם זאת, דורון מדלי הוא מפעל חיים של אירוויזיון, לא היה צריך לומר את זה בקול רם, רק לתת לנטע לשיר שיר של דורון מדלי בקטע המעבר. נה-נה בננה (וגם באסה-סבבה), שניהם שירים שלא היו זוכים באירוויזיון. עם זאת, כמעט כל להיט של דורון מדלי מהשנים האחרונות היה יכול לגנוב את ההצגה (רק רוצה לרקוד הוא פספוס אירוויזיוני). הניסיון למתג את נטע בתור פריק-פופ או ביזאר-פופ, הוא ניסיון חמוד שיכול לעבוד. לדעתי ההפקה פספסה פה.
אם כבר מדברים על ההפקה, אין מילים להודות לזיווית דווידוביץ’ ויובל כהן שיצרו את הפלא הזה, שרון בן דוד ויח”צ דבי שאפשרו לי להיות חלק מהחוויה הזו, וכמובן לכל הקוראים, התחקירנים והמראיינים שהיו לי.
לקריאת
