כשראיתי את הגריל בגרסת הדמויות היסטוריות בנטפליקס צרחתי משמחה. כחובב היסטוריה (ואדם שנהנה ללעוג ולחקות כל דבר שזז) מה יכול להיות יותר טוב מאשר 30 דקות של הומור שנון על אברהם לינקולן?.

הפורמט של הגריל  הוא שילוב בין מועדון לילה של ארז טל וחיים שכאלה. בכל פעם העלו סלבריטאי אחר על במת הנאצות, כשחבריו והקולגות שלו עולים בזה אחר זה כדי לצחות על חשבונו עד שלבסוף אותו ידוען מקבל את הזמן להשיב מלחמה.

בישראל, ניסו לפתח את הפורמט הזה לפני כמה שנים. ליאור שליין היה המנחה והקורבן הראשון והאחרון הייתה רבקה מיכאלי. שכן,  הביקורות קטלו והתוכנית ירדה מיידית.

באחת העונות של גב האומה ליאור שליין ניסה לשחזר את הפרוייקט ומרואיינים כמו מיקי חיימוביץ עידן רייכל הועמדו על המוקד. זה לא היה מאוד מצחיק ולא שנון ואני הנחתי שכנראה בישראל דבר כזה לא יכול לעבוד.

מתברר שהפורמט נכשל כישלון חרוץ גם בגרסת נטפליקס והדמויות ההיסטוריות. הסיבה לכך  מאוד פשוטה ולא קשורה לרקע ההיסטורי, התחקיר או יכולות משחק. התוכנית פשוט לא מצחיקה וכאשר מגיעים לרוויה מהומור לא מצחיק- זה מתחיל להביך.

הפרק של אנה פרנק התיימר לכאורה לשחוט פרות קדושות כל הדרך אל הרייטינג. אומנם בתחילת התוכנית הדגישו כי אין כוונה לפגוע באף אחד שרוב הבדיחות לא יהיו על אנה פרנק בעצמה אבל אז קרה מהשהו יותר חמור: אחד הדוברים בפרק היה אדולף היטלר.  באופן עקרוני אין בעיה לצחוק על הצורר ולהשתמש בו בתור דמות קומיקס. בפרק של ‘הגריל’, הבדיחות כוונו  אליו, וניכר כי כולנו ‘מסתחבקים’ עם היטלר.

הומור שחור צריך להיות אינטליגנטי באופן מינימלי, בפרק הארור של הגריל נאלצתי  לראות את אנה פרנק תוקעת אצבע משולשת להיטלר. זה לא מצחיק וזה אפילו לא מעליב. הרגע הזה פשוט גרם לחוסר נוחות.

אז תעשו לעצמכם טובה, ותוותרו על הגריל.