הרומן ‘הדון השקט’ מחולק לארבעה ספרים. החלק הראשון מתאר את חייהם של הקוזקים המסורתיים לפני המלחמה והמהפכה שינו אותם לנצח. שולוחוב מצייר תמונה אמינה לחלוטין ולעיתים אף לא מכובדת, של חייהן של דמויותיו.
הרקע לרומן עוסק במשפחת מלכוב מחזיקה חווה בכפר הקוזאק הקטן טטרסק, על גדות הדון. בחברה הפטריארכלית החזקה הזו, הבנים הבוגרים נשארים בבית, מביאים את נשותיהם להצטרף למשפחה, ואילו הבנות הבוגרות עוזבות ללכת לבתיהם המשפחתיים של בעליהן. לפטריארך פנטלימון מלכוב שני בנים בוגרים: פיוטרה, נשוי כבר עם תחילת הספר, וגרגור, פשוט הגיע לגבריות. רומן זוכה פרס נובל זה יעקוב אחר בני המשפחה דרך התהפוכות של רוסיה בראשית המאה העשרים, וישליך אור על אותם אירועים מנקודת מבט הקוזאק.
מדובר בחיים גופניים קשים, שבהם מצופה מהנשים לעבוד קשה כמו הגברים, ולעתים קרובות ממלאות את תפקידיהן בחוות כשהגברים לא נמצאים בצבא שלהם מחנות, חלק חשוב ממסורת הקוזקים. חקלאות וסוסים הם לב הקיום, כאשר הדון האהוב מספק מים ודגים.
הנוף מתואר להפליא, בעוד שחיי הקוזאק מוצגים בכל האכזריות שלהם – חברה בה אלימות ואונס הם דבר שבשגרה,
אם ניתן לתפוס חוט של עלילה ראשית ברומן, זה יהי סיפור האהבה הכפרי של גרגור הצעיר לאקסיניה, אשתו של השכן, ועלילת סיפור זו עוברת חלק ניכר מהרומן (שבאופן מפתיע מתאר חיים שופעי תאווה ומין). למעשה, האנשים הקטנים של שולחוב מונעים על ידי יצרים ארציים, גופניים, כמו בכל ספרות ברחבי העולם. אבל כאן מתרחשת התפנית! הנשים לא יצריות פחות מהגברים. בחברה בה בעלים צעירים נעדרים לרוב מחובה צבאית, הנשים מוצגות כבעלות תשוקה שלא יודעת שובע, וניאוף הוא עניין שבשגרה. עם זאת נשים הן עוד רכוש ולעיתים קרובות זוכות להתייחסות אליהם באכזריות יותר ובפחות כבוד מהסוסים האהובים על הקוזקים.
שולוחוב אינו מגן על קוראיו מפני אכזריותם של מכות ואונס, שחלק מהתיאורים גרפיים קיצוניים. אף על פי מעמדן הכפוף, נשים אלה חזקות ודעות, וממלאות את חלקן המלא בחברה שלהן, וחלקן גם במהפכה.
בשלושת החלקים הנותרים של הרומן ,שולוחוב מתאר את ההשפעה של שלושת השלבים שהובילו את העמים הרוסים מסוף ימי הצאר לראשית ברית המועצות – מלחמת העולם הראשונה, המהפכה הבולשביקית ומלחמת האזרחים.
החלקים השונים מתרכזים למין קליידוסקופית עשויה היטב, אך צורמת מאד. בפודקאסט ‘קיצור תולדות הספרות הרוסית’ סיפרתי על שערוריית שולחוב שכתב (או לא כתב) את היצירה, ‘הדון השקט’. כעת, לאחר שסיימתי את הקריאה, נוכחתי לדעת שאכן מדובר בשני סגנונות נפרדים.
לכך ישנן שתי תשובות אפשריות- או שהסופר התחלף, או שהעורך התחלף, ובעצם. זו רוסיה!
הקסם השלונסקאי
בקריאה הסופית של הדון השקט אחרי הניסיונות הראשונים, הבנתי למה כל כך קשה לקורא הישראלי ) אם יש כאלו חוץ ממני אתם מוזמנים להצביע) זה התרגום של שלונסקי.
ארץ קטנה לגבי שלונסקי, מדובר באדם שעושה לי את כל המרמור מהמפרשים ביחד עם חברתו לאה גולדברג. אני מנסה להתלונן בשקט על כך שהדור שלי נדרש לעבוד קשה בשביל תוצאות מועטות, והנה שני משוררים דגולים ששינו את השפה העברית כפי ששייקספיר שינה את השפה האנגלית, ושניהם תרגם ויצירות עצומות הדון השקט שלונסקי זה מלחמה ושלום על ידי לאה גולדברג. כמה אנשים יכולים למכור בשני השמות הספרותיים העצומים האלה שאתם מנסים להיזכר בחותם שהשאירו עליכם.
כאמור. לגבי שלונסקי, הבן אדם היה יכול לתרגם את ספר הטלפונים מרוסית לעברית וזה עדיין היה מעניין. שולוחוב יש כנראה יותר מאחד אבל שלונסקי לא יכול להיות יותר מאחד. לכן הוא הצליח לטשטש את כל הבעיות סגנוניות בעזרת העברית המופתית הממוצעת שלו. תו איכות בלתי אפשרי להצבה!.
אני זוכר את תחושת הבדידות שהרגשתי כשקראתי את הספר ולא בגלל המרחבים העצומים של המישור הרוסי האינסופי אלה בגלל התחושה שלמדתי שפה חדשה שלא יהיה לי עם מי לדבר בה.
הדון השקט – : רומן מיכאיל שולוחוב יצא לאור ע”י הוצאת ספריית פועלים, בשנת 1953,
