השמות ‘גוליבר’, ‘רובינזון קרוזו’ ו-‘היידי’ מושרשים בסלנג של העברית ושל שפות רבות. כולם מכירים את הסיפורים, ראו את הסרטים וזוכרים את הדמויות. אבל את המחברים אף אחד לא זוכר. אותם ספרים שבכלל לא נכתבו עבור ילדים נכנסו לקופסה השחורה של הזיכרון הקולקטיבי בתור חלק מאגדות העם יחד עם סינדרלה, שלגיה ועוץ-לי-גוץ-לי. בפרק הקרוב נעסוק באותם שלושה סופרים שזכורים בעקבות להיט אחד, בעוד שאר העבודות הרבות שלהם וסיפור חייהם נעלם ונשכח.
