ישראל תמיד רצתה להיות אמריקה. התכנון המקורי היה להיות ניו יורק, וכרגע אנחנו מתפשרים על להיות אלבמה.

זה לא המקום ואני לא אדם לדבר על המשמעויות של שר החינוך בעל דעות כל כך חשוכות ואטומות.

טובים ושנונים ממני כבר ביקרו את האסון הפוליטי הזה.

כל שאוכל לעשות במגזין הצנוע שלי, זה לספר מזווית אישית על המקרים שבהם אני עברתי טיפולי המרה בין אם מרצון ובין אם מתוך ניסיון להתאים את עצמי לחברה.

למי מבין קוראיי שמכיר קצת את הבלוג, בוודאי תישמט לו הלסת כשאספר שלא היו לי חברים עד גיל שש עשרה, והייתי ילד בודד יחסית. תוסיפו לכך את תחומי העניין שלי (שעדיין גורמים לי להביך את עצמי בשיחות סלון) ותמצאו את השילוב בין שלדון הילד לאורן נהרי.

בכל אספקט של החיים שלי  הייתי מוזר וחריג.  בגיל שמונה הפכתי להיות צמחוני, בגיל 9 התחלתי להאריך שיער שמעולם לא קוצר מתחת לקו אוזן, בכיתה ד’ הייתי מכור לעונה הראשונה של קטנטנות לפני שמישהו ידע מה זה.

כשגיליתי את האינטרנט התחלתי להתעניין במוזיקה משונה ממדינות מוזרות כמו שוודיה או קוריאה.

ברשת יכולתי לצפות בסרטים ממדינות סקנדינביות ולא היה מאושר ממני. לבשתי את הבגדים המוזרים והצבעוניים ביותר שיכולתי כי זה שימח אותי, למרות שכולם התסכלו עליי במבטים עקומים.

עשיתי את כל הדברים המוזרים האלו מתוך ידיעה מוחלטת שאני עלול להשאר לבד במערכה. עם זאת עדיין היה ועדיין חשוב לי שיאהבו אותי, ובמשך שנים העברתי את עצמי כל מיני סוגים מוזרים של טיפולי המרה.

בפעם הראשונה בגיל 14 ניסיתי להמיר את עצמי לפריק. כשביקשתי להבין ‘מה אני’, קראתי על פריקים במעריב לנוער והגעתי למסקנה שזה הדבר שהכי קרוב לתיאור שלי. הבעיה הייתה שלא אהבתי מוזיקת מטאל למרות שממש ניסיתי להכריח את עצמי להאזין למטאליקה,

בסופו של דבר נשארתי עם מלאי של בגדים שחורים ותובנות מרחיקות על הכחדת  המין האנושי.

שנתיים לאחר מכן נפגשתי עם פסיכולוגית שהעבירה אותי טיפול דינמי. היא הפכה אותי מ-שלדון הצעיר לאדם שאני היום. זאת דוגמה מצוינת לטיפול המרה שדווקא כן עובד (אם כי לא היה מדובר בהמרה אלא בהכוונה).

הפסיכולוגית הצליחה לראות את העולם דרך העיניים שלי ויכלה לעזור  לי להשלים את הפערים ביני ובין הסביבה.

למרות שהטיפול הצליח עדיין הרגשתי שמשהו אצלי חסר .

בתחילת שנות העשרים שלי ניסיתי את מזלי לראשונה בעולם המשחק. המורים שלי טענו שאני ‘שכלתני מדי’, פועל מתוך הראש ולא מתוך הרגש.

הבנתי שהסקרנות שלי עלולה להעיב על התוכניות להגיע לברודווי.

הפתרון שניסיתי לכפות על עצמי היה שיעור גלישה.

היום קוראים לזה מיינדפולנס אז אני קראתי לזה ‘להתפנן ולהיות חסר דאגות’. לא הצלחתי לתפוס גלים, וגם לא שקט אינטלקטואלי.  במשך הזמן גם עולם המשחק הלך ודעך במשך הזמן ואני ניסיתי לעקור מעצמי את התשוקה הזו.

טיפול ההמרה השלישי שהעברתי את עצמי היה פחות מתוכנן – נסעתי לדרום אמריקה במטרה שמשהו יקרה. לא ציפיתי שמשהו יקרה אבל הוא קרה. התבגרתי והתפכחתי.  בקצרה הפסקתי לחפש את האושר בדברים חיצוניים שיקרו לי. למרות שצדקתי בדיאגנוזה טעיתי בדרך הטיפול שהצעתי לבעיה, וכאן נכנס טיפול המרה הרביעי שלי.

אחרי שחזרתי לארץ החלטתי להירשם לתואר שני לימודי מידענות במטרה להשתמש סוף סוף בשכל שלי, כדי לקבל מקצוע ביד עם הכנסה מכובדת.  קרקע יציבה שתאפשר לי לצמוח ולהקים משפחה.  במקרה הזה טעיתי, כפי שהתברר לי  בהמשך.

התואר השני במידענות, משעמם יותר מקריאה בספר טלפונים במקרה הטוב, ומשמש ככרטיס כניסה ללשכת הסעד (במקרהומישהו בוחר להמשיך בתחום).

המסקנה היא שאין מסקנה, והניסיונות שלי לכפות על עצמי שינויים מהיסוד כדי להיות מישהו אחר- נכשלו.

עם זאת, בכל פעם שהתעקשתי, העולם כבר הדביק את הפער אחריי.

אחרי שנים שחוויתי בדיחות על צמחונים- העולם סביבי הפך טבעוני.

אחרי שלא מצאתי את הדיסקים של קטנטנות בחנויות- הסדרה הפכה לסנסציה.

מוזיקת פופ קוריאני הפכה להיסטריה בינלאומית, כולם היום צופים בסדרות סקנדינביות,

ואת הבגדים הצבעוניים שלי מסרתי בהמוניהם כי זה נראה כאילו העתקתי את סטטיק ובן אל.

אם מישהו צריך שאמיר שאותו- אני כאן כדי לעזור.