אחרי הקריאה בלגיהנום ובחזרה, אני מניח כי איאן קראשו כנראה מייחל בסתר למלחמת עולם שלישית (כי על השתיים הקודמות הוא כבר כתב הכל!)
קרשאו ידוע בעיקר בזכות צמד הספרים אודות היטלר- היבריס ונמסיס אשר אורכם המשותף הינו יותר מ-‘מלחמה ושלום’ (והוקלט אף הוא בספריה). לאחר פרסום אותם שני נפילים ספרותיים קרשאו יכל לחיות על אי בודד מהתמלוגים עבור אותם הספרים אבל החליט להמשיך לכתוב אודות מלחמות העולם מספר ספרים העוסקים באספקטים שונים של הטרגדיה האירופאית. בספר ‘לגיהנום ובחזרה’ קרשאו בוחן את מהלכי המלחמות לפי נושאים- חברה, כלכלה, תרבות וכו’ ובוחן מזווית הראייה הנושאית את האספקטים של ההידרדרות למלחמות. קרשאו כדרכו מצליח לעבור במהירות מסחררת מפרקים היסטוריים מרתקים ומלאי תובנות לתיאורי כרוניקות משמימות ורשימות של שמות גנרלים וראשי מדינות. לעיתים נאלצתי לדלג על אותם קטעים שאופיים כבר מוכר לי ולעבור לחלקים שהעשירו את הידיעות שלי אודות מלחמות העולם.
מלחמת העולם השניה ריתקה אלפי היסטוריונים. חלק מתארים את חיי היומים אחרים מערימים תיאורים של זוועות כדי לעורר זעם מוסרי. כמה מוחות יצירתיים ביקשו להסיק מסקנות באשר לנרטיב הדמוקרטי מול שיטות טוטאליטריות שונות. אחרים הניחו את הדגש לשינוי טכנולוגי מהיר, אי-ודאות כלכלית, שאיפות אימפריאליות, שינויי אוכלוסיה אוכלוסייה ו”היגיינה גזעית”.
ב-‘לגיהנום ובחזרה’ קרשאו לא עוקב אחרי אף אחד מהשבילים האלו. הוא לא מתעכב על הזוועות השונות שאליהן נפלו אוכלוסיות כבושות. הוא גם לא מתמקד במחקר של הקשור לאוכלוסייה, לשינויים חברתיים ולתנועות דתיות או תרבותיות, לצד ‘החיים עצמם’ – עבודה, בית ספר, נישואין, גידול ילדים.
רוב העבודה של קרשו מתמקדת בלוחות הטקטוניים מתחת לאדמת אירופה. לפי הבחינה שלו, מדינות הן יחידות של אנליסטים ופוליטיקאים שמשחקים במשחק קטנלי שמבוסס על ההנחה שהיתרון של מדינה אחת יכול לבוא רק במחיר של מדינה אחרת.
אירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה, לפי הערכתו של קרשאו, היתה מורכבת מאומות לא יציבות החולקות ביבשת חיונית אחת.
יבשת בעלת כוחות גדולים מנוגדים. מדינות המחזיקות באשליות אימפריאליות, בעיקר משום ששתיים מהן, בריטניה וצרפת, הגדילו למעשה את אחזקותיהן הקולוניאליות, בעיקר במזרח התיכון, תופעה שתהיה לה השלכות גורליות במחצית האחרונה של המאה. גרמניה ואיטליה, בינתיים, טיפחו חלומות אימפריאליים קטלניים משל עצמן.
הטענות המרכזית של קרשאו כי התאוששות קצרה אחרי המלחמה הסתירה בעיות עמוקות ומסוכנות, שיתגלו עם החירום הכלכלי בסוף שנות העשרים. הוא טוען שפסימיות תרבותית סמויה אך רבת עוצמה בגרמניה קיבלה ירייה עם השפל הגדול.
בסופו של דבר הפלונטר העיוני הזה נחתך כמו קשר גורדי ומסתדר מאליו בין פרקי הספר. מומלץ לחובבי ההיסטוריה, ולאנשים שסובלים אותם.
לגיהינום ובחזרה אירופה –
