זה הקיץ האחרון שלי איתכם

אחרי הגשם השישי כולנו ניעלם,

נגיפים יזרמו במורד הרחובות,

ורופאים יעבדו ללא מסכות.

אני איש של עובדות בין אלפי סלפנים

של פרטים וספקות על משבר האקלים,

לאט לאט נמחקים יערות,

הבשר מעושן, התקוות אבודות.

אז תזכרו שבחרתם לא לראות

שהשמיים נופלים כי הפרות טעימות,

תעצמו את העיניים בביס הראשון,

אל תתייחסו אליי.

אולי נמשיך להפציץ אלפי ערים כי הן שם,

ונראה איך עולים ומציפים פני הים,

נדע עוד מיליון דרכי מיתות עצובות

פריז ומדריד יהיו עיי חורבות.

גם אם זה לא הקיץ האחרון איתכם[1]

כשהכל יירגע, תמשיכו להתעלם.

לאט לאט הקטבים נמסים,

העיקר שהסטייק עסיסי וטעים.

אז תזכרו שביקשתם לא לראות,

האסנות הכבדים על קצה המזלגות,

והשניצל הראשון שתפשיר או תזמין-

יביא את יום הדין.