שלום! אני מור דיעי חנני, כותב ומגיש את הפודקאסט סיפורים לילדים. בחיים הרגילים אני עיתונאי ומרצה בנושא תרבות וספרות. כמו כן, הצטרפתי לרשת הפודקאסטים של כאן עוד בתחילתה והגשתי פודקאסט בנושא ספרות ילדים ומבוגרים בחינוכית.

עוד בטרם התגלה שגם לי יש ראש מלא בסיפורים, עבדתי גם בתור תסריטאי אצל יובל מלחי המסגרת הפודקאסט היסטוריה לילדים, המציג סיפורים חינוכיים לילדים בנושא היסטוריה. את הפרק אודות שרה אהרונסון הצגנו בסנימטק תל אביב מול קהל של 900 ילדים. כבר אז ובזכותו של יובל מלחי, התאהבתי ברעיון של פודקאסט סיפורים לילדים וחשבתי על אותו הכיוון רק באגדות ובחרוזים!.

עוד בטרם התחלתי את פרויקט הסיפורים לילדים, הגשתי למעלה ממאתיים פרקים במסגרת הפודקאסט ‘שימו לב’. כפי שתוכלו לגלות בקישורים הבאים. • ראיון אצל דנית בן דוד, מאחורי הגשת הפודקאסטים השונים. • מור דיעי חנני, ראיון בנושא רשת הפודקאסטים של שימו לב.

איך התחלתי פודקאסט לילדים?

בתור ילד קטן גם אני אהבתי לקרוא ספרים אבל התקשרתי מאוד בקריאה לכשעצמה. במשך השנים גיליתי של ספרים מוקלטים עוזרים לי מאוד לשמור על ריכוז במיוחד אם אני שומע אותם על מהירות 2x. אם זאת עלי לציין כי בתור ילד הספרים אומנם היו העוגן שלי ואני הייתי הראשון לעמוד לזעוק בזכותם. הייתי משוכנע שהספרים משקפים את מי שאני ואמורים לתת לי את המענה לכל השאלות הכי קשות שאני יכול לשאול על עצמי. טעיתי.

הייתי ילד ממשפחה באר שבעית. גרתי בחצר מול הסבתא והסבא שלי. שניהם ילידי טוניס, ולשניהם היה מטען תרבותי עמוק ושורשי שלא יכולתי להבין את עומקו. מעט מאוד ספרים שקראתי בספרייה נתנו מענה לדמות של סבתא שלי. בשום אגדה ואף ספר שנבחנו עליו, לא הייתה דמות של סבתא עם סלים ומטפחת ראש, שקוראת לכל החתולים ‘חתולה’ במלעייל. סבתא שלי זכרונה לברכה הייתה מספרת לי את כל האגדות בטעמים מתוך סירים ומחבתות, ואני חיפשתי לשווא את הדמות שלה בסיפורים על פיות טובות. על הסבתא שלי כתבתי את השיר ‘ונשארת להמשיך לבד’.

הערכתי ספרים וקידשתי אותם. אספתי אותם במאות חנויות יד שניה ומפינות רחוב. לא חלמתי שיום אחד אגיש פודקאסט סיפורים לילדים הייתי בטוח שיהיה לי מקום בעולם של הספרים. שוב טעיתי. באותם הימים עדיין לא הייתה לי ביקורות על ספרי ילדים, להיפך. תמיד היה ניתן להשיג ממני המלצות על ספרי ילדים לקריאה משותפת או אישית. אני הייתי בקיא בכל הכותרים של קלאסיקה לילדים וידעתי להפריד בניהם ובין ספרים לנוער או שאר ספרי הרפתקאות. הרבה לפני שהבזיק במוחי הרעיון להפיק פודקאסט סיפורים לילדים, ידעתי היטב שעבורי ספרי ילדים הם לא רק נוסטלגיה אלא דרך חיים שנטוותה עבורי ועליי רק לכתוב ולהגשים.

במשך הזמן כתבתי שלושה רומנים שנותרו במגירה, ובזמן הקורונה הרמתי ידיים. ידעתי שכבר לא אפרסם אותם ולא אוציא אותם לאור. אבד הסיכוי להוציא רומן בהוצאה מוכרת מוכנה לתת את הגיבוי הכלכלי להוצאת ביכורים. הרגשתי כאילו כל הספרים שקראתי אי-פעם שיקרו לי. הספרים שקראתי בתור ילד היו אמורים להכין אותי לחיים בעולם אנלוגי אבל גדלתי לתוך עולם דיגיטלי ובעולם הזה כבר לא נותרה משמעות לכל אותם סיפורים שקראתי. ניסיתי להתגבר על הטכנופוביה שלי בכל דרך אפשרית אבל בעיקר למדתי להגיש פודקאסטים ולבנות אתר בצורה בסיסית. עוד בטרם הסגרים הייתי עושה בייסיטר לילדים של חברים וסיפרתי להם חלקים מהסיפורים שכתבתי לילדים, בעיקר למגירה. הייתי ממציא איתם חרוזים, ובמשך שנת הקורונה נמלאתי געגועים. הפכתי את הסיפורים שחרזתי לפודקאסט ססקולי שכולם יכולים לשמוע בכל אפליקציות ההסכתים ולהאזין בכל ישומוני הפודקאסטים.